יושבת וכותבת את המכתב האחרון.../ כנסו ובבקשה תגיבו אני מתחננת

תמיד אומרים שהחיים הם חלק בלתי נפרד מהמוות...


וככה אני מרגישה...שאני לבד וחושבת עלייך אני חושבת על החיים..


על כמה שהם מאכזבים...


על כמה שבי הם פוגעים...


חושבת ומנסה להבין למה...למה הלכת..


למה לא חיכית? היית יכול לחכות..טיפה רק עוד קצת...עד שאני יוכל להגיד לך..


להגיד מה שליבי כל הזמן צועק אבל אף אחד לא שומע...


להגיד לך שאני אוהבת אותך....שאני לא יכולה בלעדייך בלי המבט שלך..שאותי כל פעם מחדש ממיס


יושבת וחושבת על החיים...על החיים עכשיו..


ועל החיים איתך...


מגלה שהכל היה יכול להיות מושלם אם הינו יחד..


אבל זאת לא המציאות...


המציאות היא שעכשיו אני יושבת ובוכה...יושבת, חושבת..וכותבת לך...


הדמעות שלי לא מפסיקות ואת הפנים שלי מציפות..


אני עכשיו נזכרת...בכל מה שעשית...רק אותי רצית..


אבל אותי ליבך שכח מהר מידי...


אפילו יותר מידי מהר...שלא יכולתי להנות מאותה עובדה שאני איתך...


אבל הכל נגמר...רבנו...צחקת עלי...ופגעת בי...


איך יכולת לפגוע באהבה שלי?


אתה לא מבין ולא רואה איך אני מרגישה...


כי שאני לידך אני תמיד שמחה...


אבל שאני לבד יושבת עם עצמי בצד...


אני חושבת...על החיים..כמה שהם מאכזבים וכמה שהם פוגעים