ועד אז /PuCa

אני יושבת וכותבת לך כאן ומזילה דמעות ללא הרף והן כל כך אמיתיות ,והן כל כך עצובות..


אני מאוכזבת ופגועה מהאהבה שלך..שפגעה בי כל כך..לעולם לא עשיתי לך דבר שנתן לך


סיבה לפגוע בי ככה! באמת שלא...אני רק אהבתי אותך תמיד בכל מאודי..


לפעמים אני יוצאת למרפסת להתבונן בירח היפה ולנסות להבין למה זה קרה..


והוא לא עונה לי...כל כך כאב לי מה שקרה באמת! אני אוהבת אותך..אז למה ?


איך עשית לי את זה ...זוכר שאמרת לי שלעולם לא אזיל דמעה בגללך...אז טעית בגדול


איךךךךךךךךךך?????? הורסת אותי המחשבה הזאת שככה עבדת עליי....


אני כל כך מנסה להתגבר אבל כואבב לי...


אוליי יום אחד אני אשכח ממך..


אוליי אבל עד אז אולי אהיה זקנה ,עצובה ,ומתה..


בגללך!