«::*°• את או אני (הפרק הראשון וגם השני)•°*::» / סילבסטר החתול.

פרק ראשון:

=======

"שלום, הגעתי לטל?" לא מאמי, זאת טעות,

אוקיי, סליחה, לחייג מספרים בשבילי זה לא פשוט,

היא צחקה ואמרתי: "לפחות התקשרתי אז בואי נדבר,

אולי ייצא משהו, מצידי קטן: ידידים ולא יותר".

התאהבתי בקול שלה, הקול שלה היה מדהים,

בשנייה התאהבתי בו, זה היה אותי מרדים,

מרדים בחלום מתוק עליה, חלום שקיים רק בסרט,

חלום על הילדה המתוקה, הילדה היחידה ולא האחרת!

המשכנו לדבר בטלפון במשך הימים, מידי פעם,

בכל פעם שדיברתי איתה, הלב שלי פשוט נדם.

לא ראינו אחד את השני, הפגישה תהיה עיוורת,

אמרתי לה שזאת כולה פגישה ושלא תהיה ממנה חיוורת.

אבל הלבבות אמרו את שלהם והחסירו ביחד פעימה,

האף הפסיק לנשום ובעצם הופסקה לה אותה נשימה,

אבל אז קבענו להיפגש מול הבר, רק אני ואת,

עברו הדקות ולך אני מחכה, אבל עוד לא הגעת.



פרק שני:

======

אבל אז קבענו להיפגש מול הבר, רק אני ואת,

עברו הדקות ולך אני מחכה, אבל עוד לא הגעת.

לפתע ראיתי מישהי שאת נשמתי אליה סחפה,

היא התקרבה: שלום, סילבסטר? ואת ידיי היא עטפה.

אמרתי לה כן, את יותר יפה מכל הכוכבים שזורחים מעל,

נתתי לה נשיקה בלחי, "נעים מאוד סילבסטר" – "נעים מאוד גל",

גל? איזה שם יפה, את סחפת אותי ללב שלך ממש כמו בים,

בדיוק כמו השם שלך שסוחף אותי למזח, ככה זה יישאר לעולם.

את הסמקת, פנייך האדימו מאוד, אפילו במיוחד!,

וזרקת: מי יודע אם זה יהיה לעולם? אולי אתה לא האחד?,

הייתי נבוך כמובן מהתגובה אבל אז לי קרצת בעינך היפה,

ואמרת: "אני לא אסחוף אותך כמו גל, אלא כמו סופה".

"ככה זה יהיה יותר חזק, עם יותר הרבה הנאה",

אמרתי לך: "מתוקה!! העיקר שהגענו להבנה.",

הלכנו לים ואמרתי לך שהרבה גלים אותי מחבקים כמעט,

התקרבת אליי ואמרת שעכשיו גם את והתחלנו מנשקים בלהט.