האהבה שהתנפצה-11

חלף עם הרוח...:



שתומר דיבר אליי,הקול שלו נזל לי לתוך האוזן,קול כזה יפה,קול מתוק,רק חבל שהבן אדם
עצמו כזה שמוק,עד מתיי אני אמשיך לאהוב אותך?!,עד בלי דיי?

עד מתי????????????

כמה צרות...כמה עוד לחכות?,כל הדלתות בפניי נסגרות,וגם הירח לא מאיר לי את דרכי,מה
אני עושה לעזאזל? איך עוברים הלאה?

הוא דיבר ודיבר ואני רק הקשבתי...לבסוף הוא אמר לי:"אז נדבר עליינו?".

"מה בקשר אליינו?".שאלתי כדי לא לפתח יותר מדיי תקוות.

"אנחנו מתרחקים בזמן האחרון...".הוא אמר.וביטא זאת בעצב.

"זה לא בדיוק בגללי!".כעסתי."לא,אבל זה בגלל שאת אוהבת אותי".הוא עקץ אותי.

"מה זאת בעיה שלי?!".התעצבנתי."לא,זאת לא,אבל אני לא מרגיש איתך ככה בנוח..."."בעיה
שלך!!!".כעסתי.אבל ידעתי שהוא לי ייתן לי להישאר עם הכעס בלב."סליחה...".הוא
ביקש."אני לא יציק לך עם זה ואת לא תמשיכי לאהוב אותי יותר".הוא פתר בקלילות
המאופיינת לו את הבעיה."טוב בסדר".עניתי.לא היה לי כוח להיכנס לריבים.בהמשך הערב
עליתי לשיר בקריוקי,וראיתי שנהנו לשמוע אותי,תמיד אמרו לי שהתברכתי בקול נפלא.שמתי
לב שאביב,ידיד שלי,מהופנט מהשירה שלי,והוא היה ממש חמוד,בעל עיניים ירוקות,שיער
שחור,והוא באמת היה משוגע על כל הראש,מן פסיכופאט כזה,היה לי נעים להיות לידו,אז
לאחר שסיימתי לשיר,התיישבתי לידו,והוא שם עליי את היד,ודיבר אליי בשבחים,

קלטתי מהצד את מבטיו של תומר,הוא ניסה לצוד את מבטי,אבל עשיתי לו בכוונה,ואפילו
"החטפתי" נשיקה לאביב.

הוא ממש התעצבן מיזה,אוף,אני כל כך מחכה,לרגע שבו כבר לא אוהב אותך נסיך שלי.חשבתי
לעצמי על תומר.אני כל כך מחכה לרגע שבו ארגיש שוב חופשייה,מן פלפל כזאת,שלא דופקת
חשבון,אבל מאז האהבה הזאת התחלתי לשים הרבה יותר לב למיטל הזאת,פנימה.

לפתע,נתקעו עיניי על אחת מחברותיי הטובות,ששכבה על הכריות במועדון ליד תומר,ראיתי
אותם מתקרבים,צוחקים,והקנאה החלה מקננת בי,לא יכולתי לסבול את זה,לכן לקחתי איתי את
אביב,והתיישבנו ליידם,שכבתי מול אביב,תחת כיפת השמיים,וראיתי שתומר עוקב אחר
תנועותיי,בכוונה התקרבתי יותר לאביב,ונגעתי בו,בכתפיים,ביד,כל מיני גיפופים
כאלה,כדיי שתומר יבחין,ויפנים.

הוא באמת שם לב,ואז אביב החזיק את ידי,והתקרב אליי ממש התקרב אליי....הרגשתי את
הנשימה שלו,קצובה וחמה,הוא היה כל כך קרוב,שיכולתי עוד דקה לחוש במגע שפתיו,מה הוא
עושה?!....







המשך יבוא@....................