לגבר בראשון והיחיד

 


לגבר הראשון והיחיד שאהבתי...


אני יודעת שאני מדברת על משהו שנגמר לפני המון זמן...אבל עדיין.....יוצא לי לחשוב עלייך...
לעקוב אולי מרחוק איך אתה מסתדר עם החברות שלך , ואם יש לכם מערכת יחסים כמו שהייתה לנו...
ואולי זה רק הרצון העז שלי לחזור לאותו גבר שבאמת אהבתי בחיי
אומנם הרבה אהבות חלפו להם איי שם בדרך בכל הזמן הזה...לך...ולי....אך אף אחת מהאהבות שהיו לי לא היו כמו אהבתי אלייך
אולי בשבילך זאת לא הייתה אהבה כזאת גדולה..אבל בשבילי כן..
מאמי אתה צריך לקחת בחשבון לפני שאתה מתחיל משהו רציני..שעלולים להתאהב בך..אז תחשוב טוב לפני שאתה מתחיל משהו כדי לא לפגוע חזק בסופו של דבר
זה קורה המון , רגעים כאלו שאני יושבת עם עצמי וחושבת ,
והכי גרוע אני יודעת שאף אחד לא עשה אותי מאושרת כמו שאתה עשית אותי
כן , אני יכולה להגיד בוודאות..לעולם לא יהיה לי את האומץ לבוא ולהגיד לך שוב את זה שאני רוצה אותך בחזרה ,
ואולי רק בגלל שאני מפחדת לקבל דחיה ממך ואולי זה בגלל הכבוד שלי , ויותר מזה הכבוד שאני רוחשת לך...
אני יודעת שמה שהיה בנינו לא היה כזה גדול כמו שאני מתארת...כי עדיין...היינו רק תקופה קצרה ביחד..אבל זה בהחלט מספיק כדי להתאהב...
איך אפשר לא להתאהב במלאך כמוך?! אם לא היית ילדותי אולי המכתב הזה היה מגיע אליך,
אבל אני יודעת שברגע שתקרא אותו אתה רק תתחיל לצחוק וללעוג כמו תמיד...תגיד שאני מושפעת והכל...אבל בתכלס זה כבר לא מעניין אותי
לא משנה לי מה שתגיד, כי אחרי כל המילים המגעילות שלך כלום כבר לא יכול לפגוע בי,
אתה לא יודע כמה היית פוגע בי כשהיית אומר את כל זה אבל לך זה לא הפריע, גם אם אתה פגוע ועצבני זה לא מצדיק את מה שמאמרת...
אני יודעת שזה הגיע לי אחרי כל מה שעשיתי לך... אבל גם יש גבול, אני הייתי מוכנה לסלוח ולשכוח את הכל, הייתי מוכנה לתת הכל כדי שתחזור לאהוב אותי..
אבל מה לעשות, טעיתי..ועל טעויות משלמים..אני חושבת שבדרך שאני שילמתי, שילמתי יותר מדי..אבל ככה זה בחיים..הכל משמיים...
אני יושבת לבד חסרת אונים, מנסה לתאר את מה שעובר עלי - ללא הצלחה!
אני לא ממש יודעת למה אני כותבת את זה עכשיו כי במילא אתה לא תראה את זה בחיים, אבל ככה אני לפחות שופכת את הלב שלי...
הייתי מאוד רוצה שתקרא את המכתב הזה...אבל אין מצב שבעולם שזה יקרה.. צריך הרבה מאוד כוח וחוסן נפשי כדי לכתוב לך מכתב כזה,
למרות שמישהו מאיתנו מוכרח לסגור איזשהו מעגל, אבל לא אני, לי אין את האומץ, לפחות לא עכשיו...
אני מסתכלת על הזמן שחלף לי ופשוט לא מאמינה, אני חושבת על מה שקרה בנינו ופתאום הדברים ברורים לי כל כך,
אתה לא יודע מה זאת אהבה עם כל החוכמה, השחצנות והנסיון שיש לך, אין לך מושג על מה אני מדברת כשאני מדברת על אהבה.
אתה כל כך מרוכז בעצמך עד שלא השארת מקום אפילו צר, בשבילי!
אני מדפדפת בין הדפים, עוברת על השורות ונעצרת בכל פעם שאני ניתקלת במשפט יפה שאמרת לי ומחייכת.
אני יודעת שרק ביומן האישי שלי ובליבי פנימה כל מה שהיה בנינו לא ימחק לעולם.
בפעם הראשונה שראיתי אותך לא חשבתי שאותך אני יאהב, אבל עם הזמן דברים השתנו ולאט, לאט רגשותיי התחזקו.
כשאני חושבת עליך ליבי מפסיק לפעום לרגע, ולאחר מכן פועם בקצב מטורף,
אני נזכרת בנשיקות, בחיבוקים, בנגיעות הגנובות, במבטים וברגעים הקטנים שחלקנו יחד ואני בוכה.
רציתי שתבוא לכאן לידי ושנוכל לדבר, להיות יחד, לגעת מול כולם, מול כל העולם.
לא היה איכפת לי הייתי מוכנה לעמוד על גג העולם ולצרוח, לספר לכולם כמה שאני אוהבת וכמה שהגוף שלי קטן מלהכיל את כל האהבה הזו.
הלוואי שיכולתי לומר לך את זה לפני... כשעוד היית לצדי, הלוואי שיכולתי לומר לך אז כמה היית חשוב בשבילי. אני לא יכולה לשכוח אותך, שום דבר לא נימחק.
אני יושבת עכשיו במקום של "שנינו" וניזכרת בכל ההרגעים ההם וכשזה ניגמר לא יכולתי לנתק אותך ממחשבותיי כל דבר שראיתי הזכיר לי אותך,
כששמעתי שירים שאהבת- הייתי מתחילה לבכות ממש כמו ילדה קטנה שלקחו ממנה את הדובי שהכי אהבה,
הרגשתי ילדה תמימה עם כאב גדול בלב, חיברתי איתך חוטים כמו שרק אהבה יכולה לקשור.
אז עזבת ולא שאלת אותי איך אני מרגישה, אם השלמתי עם זה ואני לא! כי מעולם לא טרחת לומר לי למה?!
ריחפתי, התקשתי לעכל את כל מה שקורה לי אם היית נותן צ'אנס אין לי ספק שהיינו מצליחים. כייף וטוב לך אבל אתה בוחר לקבל זאת בדרכים קשות ומסובכות.
התייאשתי, וויתרתי עליך, הייתי טיפשה הקשבתי לך, האמנתי לך כשאמרת שאתה אוהב אותי והמשכתי להאמין בעיניים עצומות כי נורא רציתי שזה יהיה כך,
שבאמת תאהב אותי, עמוק בלב וזה מה שמצחיק אותי, ידעתי שאתה לא מתכוון לזה, לא כמו שאני התכוונתי... לא כמו שאני אהבתי...
אבל למה להטריד את הראש עם כל מיני מחשבות חסרי בסיס? כבר אז הבנתי שמה שהיה בנינו שוב לא יחזור להיות.
בתוך תוכי כעסתי כי פשוט לא הבנתי איך זה קרה הרי לא עשיתי לך כלום. אבל לא שכחתי איך נישבעתי להיות חזקה
וכמה שהייתי עצובה לשמוע אותך אומר את המילים הכואבות האלו, המצאת לעצמך תאוריה מסויימת, טענת שהחיים הם במה אבל אתה יודע זה לא כל כך נכון,
החיים הם לא במה ואי אפשר לשחק בהם, כשאתה עומד מול מציאות קשה וכואבת אתה חייב להתמודד איתה ולא להעמיד פנים שהכל בסדר.
אתה חייב להבין שבחיים יש עליות ומורדות ואחרי כל עליה מגיעה ירידה והיא בלתי נימנעת..
אבל בכל זאת..אף פעם לא איבדתי תקווה...תמיד המשכתי לקוות ולהאמין שאולי נחזור להיות שוב ביחד..
אכן זה השתלם אבל לא ממש ממש..כי היו לנו כמה ריבים שלא דיברנו בכלל ואז כשהשלמנו התחלנו להתקרב אחד לשני...היו כמה נשיקות וכמה חיבוקים...
שהיו פשוט החלום הכי גדול שלי באותה תקופה...אבל מעולם לא חזרנו...אולי כי באותו זמן הייתה לך חברה..בעצם לא אחת אלא כמה..=
אני מאמינה שאם לא הייתה לך אף אחת אז..אולי היית נותן לי הזדמנות שניה להוכיח לך שכל השטויות שעשיתי
זה בא רק מהאהבה או יותר נכון מהאכזבה הגדולה שלי כלפיך...ובעזרתך הייתי מתקנת הכל...ומוכיחה לך כמה אני א-ו-ה-ב-ת אותך....
אתה לא יודע כמה אני מצטערת על על הטעויות שעשיתי...הטעויות הכי גדולות בחיים שלי...הם בעצם הרסו לי את החיים...
אני מעריכה את זה שסלחת כמה פעמים...אבל גם יותר מדי שיחקת איתי...בגלל שהראיתי לך עד כמה אני אוהבת אותך..ופה הייתה הטעות הכי גדולה שלי..
והקשה לי מכל זה שהפצע כמעט ניסגר ונישאר רק סדק קטן או פתח שעומד להיסתם ולהישכח, פתאום אתה חוזר, סתם כך,
רוצה לשכוח, לסלוח להיות ביחד וגופי רועד מפחד. אני יודעת כמעט בוודאות שלא אוכל לשכוח כי אתה לעולם לא תתן לפצע שלי מנוח.
הייתי ספקנית לרגעים חששתי שכל הסיפור הזה קצת פאסה אולי "אולי לא כדאי לחמם מחדש מרק שהיה כל כך טוב"
היו עיתים שהתגעגעתי לימים ההם כשהיית מספר לי הכל, למדתי לקרוא בך כבספר פתוח, יכולתי להסתכל בעינייך ולדעת הכל.
אני נורא רוצה לעזור, להיות שם בשבילך אבל אני יודעת שזה לא יקרה, לא עכשיו.
אבל אז אני ניזכרת בך ואני פתאום רוצה לגרום לך את אותו סבל וכאב שניגרם לי.
אתה פשוט גבר רגיל ואנושי שהצליח לבלבל ולהרוס לי את כל החושים הטיבעיים הקיימים בי.
הרס נפשי והרבה כאב לב, סכין חדה שהשאירה נשמה מדממת, רעב, צורך אינסופי כואב, דחף מסויים לתת לחיים שלי לגווע מבלי שאדע למה.
לא תארתי לעצמי שאני אשלם על אהבה בדרך ששילמתי על אהבתי לך. אי אפשר לעבור משהו כל כך דראמטי כפי שעברתי בחיי האישיים ואיתך מבלי שזה ישפיע עלי.
למדתי בדרך הקשה והגישה שלי לחיים שונה, דברים שיכלו להפיל אותי בעבר לא מפילים אותי היום, יש לי פרופורציות אחרות ויש לי גם פצע,
פצע קטן שמדמם באופן טיבעי במקומות שבהם אני מתרגשת, לא אכפת לי שכל העולם ידע אין לי מה להסתיר,
הרי אף אחד לא יכול להבין מה אני מרגישה ובאיזו עוצמה, אף אחד לא יוכל לראות את הדמעות שעומדות בעיני מרוב הכאב, אפילו לא אתה !!!
אתה יודע יכול להיות כשפעם תתבגר באמת, זה יקרה לך... תתאהב במישהי אז אולי תבין כמה אתה טועה עכשיו,
תבין שאהבה היא דבר ניפלא אז אולי תבין מה עבר בראש שלי ותבין שלא הערכת את אשר נפל בחלקך ואולי בגלל זה הגענו למצב הזה.
**** אני באמת מאמינה באהבה ולמרות שהקשיים נערמים וניראה שלא יבואו לסופם אני בטוחה שעוד תהיה מאושר.
אני רוצה שתדע בוודאות שלעולם לא אשכח אותך כי בעיני תמיד תישאר יחיד ומיוחד, האהבה הראשונה שלי וכמה זה נכון שאומרים שלעולם לא שוכחים אותה.
יש לי הרבה זכרונות נעימים ממך {בניגוד אליך} וזה כולל את החיוך המושלם שלך, הצחוק שלך והתקופה הארוכה שעברתי איתך.
למרות שהנסיבות מכריעות אחרת והפרידה הזו מכניעה אותנו.
אבל אל תשכח שתמיד דיברנו על "גורל" זה שהפגיש בנינו, אבל כניראה שאותך בחליפת חתן אראה עם כלה אחרת...
איפה כל ההבטחות שלך?! שלעולם לא תפגע בי.. ושתמיד תאהב אותי..גם בטוח וגם ברע..ולא משנה מה יקרה...
איפה ההבטחה הזאת שהבטחת לי שאתה לא כמו כל השאר?! שגם אם ניפרד זה לא יהיה בדרך המגעילה הזאת...
שתמיד נישאר הידידים הכי טובים.. או לפחות נישאר קרובים אחד לשני... איפה הכל איפה?!?! =(((
מי יודע אולי בעוד כמה שנים ניצחק... או להפך...אבל את הנעשה מאוחר להשיב....
אני סולחת על הכל ולא מצטערת אפילו על רגע קטן שהיה לי איתך אתה חייב לדעת שמעולם לא שכחתי אותך, שזיכרונותיי ממך ומדמותך חרוטים עמוק בתוך ליבי.
אבל אתה לא תדע זאת לעולם...כי פשוט אין לי את האומץ לבוא ולומר לך את כל זה...כי אני מפחדת, מפחדת שתצחק כמו תמיד, כי אין לך לב כדי להבין את כל זה
אתה ילד קטן שחושב שהוא מבין גדול באהבה..אבל לא מאמי..אתה עדיין ילד שלא הספיק להתבגר, אבל אני מבינה אותך...
עוד לא היית מאוהב...אז אתה לא יודע איך אני מרגישה...טוב זה כבר לא משנה..כי גם ככה אתה לא תראה את כל מה שאני כותבת....
אנחנו עוד ניתראה, ניזכר, נחשוב, נתגעגע, נירצה לראות אחד את השני, להתנשק, להתחבק חזק,
יהיה לנו חשק לדשדש בזכרונות ולהריץ תמונות בראש, ואולי גם להתחרט....
הכי קשה לדעת שלעולם לא תדע על כל זה... על כל מה שאני עדיין מרגישה...חבל שאין לי אומץ.. :(
היכן שאתה נמצא עכשיו... האם אתה חושב עלי? הייתי רוצה שתדע עד כמה אני מאוהבת בך..!
זה כל כך פשוט וכל כך קשה.... קשה לי כי אתה רחוק ממני נפשית....
כל כך רציתי להתגבר על כל המיכשולים, הייתי רוצה שתחזור... שתחבק אותי שוב.... להיות שלך... ולדעת שלעולם לא תעזוב... ושאתה שלי לנצח...
אבל כנראה שכל זה יצטרך להישאר בגדר..... ח~ל~ו~ם... :(((
הלוואי ויכולת לדעת שאני כתבתי את זה... הלוואי והיית רוצה לחזור למערכת יחסים כפי שהיתה לנו פעם
הריי גם אתה אמרת שהישתנת...שהזמן עשה את שלו...שהתבגרת....כולנו השתננו היכן שהוא...ואולי הגיע הזמן לסיבוב שני
רק חבל...חבל ש-ל-ע-ו-ל-ם אתה לא תידע את זה...!! =(((
שלך תמיד
יהיה מה שיהיה
גם מרחוק
זאת שהייתה פעם שלך..
ועשתה את כל הטעויות האפשריות...
=מור=