לעולם לא להאמין...פרק10

בפרק הקודם:

אני ושי ישבנו בשירותים ואז החלקתי אז הוא תפס אותי ונישק אותי...!

קמתי ורציתי לרצוח את הבן אדם הזה איך הוא מעז לנשק אותי?עוד כשהוא אומר שיוסי זוכר
הכל!קמתי וסטרתי לו הוא הבין שזה לא בסדר

וביקש סליחה...

ביקשתי שיצא מהחדר קמתי לבשתי מדים לקחתי תיק והלכתי ליוסי...שמתי את התיק בחדר שלו
והלכנו לחדר אוכל ביחד הוא כל הדרך ניסה

לנשק אותי לחבק אותי אז נתתי לו כמה נשיקות אבל בלחי והוא רצה בפה...אז הלכנו בדרך
הוא האכיל אותי אני אותו ואז ניזכרתי שככה בדיוק

קובי ואני אכלנו ולא רציתי לאכול ככה אז ישבתי ואמרתי לו שאני מתחילה לאכול נורמלי
אז הוא סבבה מאמי אני מבין...ישבנו ואכלנו

סיימנו לאכול והלכנו אליו לחדר...הוא ישב ואני שמתי את הראש על הרגליים
שלו...אני:מאמי למה?הוא:למה מה?אני:למה אמרת שאתה לא

זוכר כלום מהמסיבה בחנוכה ואתה כה זכרת?הוא:אה...אני מבין...שי דיבר איתך...?אני:זה
לא משנה תענה לי..הוא:סבבה...באותו זמן אני לא

ידעתי מה אני מרגיש כלפייך ואני לא רציתי לפגוע בך למה באותו זמן אני הייתי חבר של
אור...אני:כה אבל יכלת להגיד את זה ככה..הוא:מה?

למה?יש לי לב להגיד ככה לבת?אני:בכל מקרה מה אתה מרגיש עכשיו...הוא:אני מרגיש שאני
רוצה להיות איתך...אני נפרדתי מאור בגללך ואני

רוצה להיות איתך נשמה שלי...אני:גם אני מאמי נפרדתי מקובי המניאק הזה בגד בי עם
ספיר השרמוטה...הוא:אההה מאמי מצטער לשמוע...

הוא שם את הראש שלו על הפנים שלי ועבר לנשק את השפתיים אני לא התנגדתי והתנשקנו...



השפתיים היו כל כך רטובות לא התנגדתי הוא קם מעליי ושכב מעליי ואני לא התנגדתי אחרי
כל כך הרבה זמן שכל כך אהבתי אותו לא

התנגדתי לכלום...הוא התחיל לשלוח ידיים אבל הגוף שלי בפעם הזאת התחיל להתנגד...הוא
קם ממני ואני אמרתי:מאמי אני מצטערת אני עדיין

לא מוכנה...הוא:סבבה מאמי אני יחכה לך כמה זמן שתרצי סבבה?הוא:כה..לקחתי את הפלא'
ובדקתי מה השעה...השעה היה 7:30 עוד מעט

מסדר בוקר צריך ללכת אמרתי ליוסי והוא אמר שכה...אז הוא קם עזר לי לקום שם את התיק
על הגב שלי נתן לי נשיקה ויצאנו מהחדר הוא נעל

ואז הלכנו יד ביד למסדר בוקר...שמנו את התיק ליד מגרש המסדרים ואז הלכנו כל אחד
לכיתה שלו אז הכיתות היו קרובות אחד לשניה הוא

נישק אותי ליד כל הכיתה שלי וקובי ראה את זה[הוא כבר חזר להיות המפקד שלנו]הוא בא
ליוסי ומשך אותי הוא בא ליוסי לקח אותו והחטיף לו

אגרוף יוסי החזיר לו ואז הם התחילו ללכת מכות באתי ואמרתי לידיד שלי שיעזור לי
להפריד כולם חיממו ורק אני וידיד שלי ניסינו להפריד

ביינתים קובי נתן לי סטירה ואני נפלתי והתעלפתי...קמתי והרגשתי שאני שוכבת על משהו
הייתי בחדר של יוסי ושכבתי על המיטה שלו

יוסי ישב לידי והסתכל על הריצפה הוא הרים את הראש והסתכל עליי הוא ראה אותי
ואמר:יפה שלי..מתוקה...אני מצטער...אני:איפה אני?מה

אני עושה פה?מה קרה?הוא:את בחדר שלי מאמי אני וקובי רבנו והוא נתן לך מכה
בטעות...לקחנו אותך לחדר שלי והשכבנו אותך במיטה..

מצטער...אני:אין על מה להצטער קמתי ונישקתי אותו..הוא החזיר לי נשיקה ואח"כ לקחנו
את התיקים והלכנו ללמוד...הוא ליווה אותי לכיתה

נישק אותי לפני שנכנסתי והלך לכיתה שלו...בהפסקה הלכנו למחששה הוא הוציא סיגריות
וביקשתי אחת..הוא:מאמי אני אוהב אותך ואני

לא יתן לך למות אז את לא מקבלת כלום..אני:וואיי אז יופי...עכשיו אם אתה לא רוצה
שאני ימות אז אתה רוצה למות בעצמך...בקיצר אל תזיין

את השכל ותביא לי אחת...הוא:לא...אני לא מביא לך כלום...התחלנו לריב וניסיתי לחטוף
לו את החפיסה...רבנו ואז קיבלתי סיגריה...התחלתי

לעשן ונירגעתי...מכל העצבים שהיו לי כבר מתחילת הסיפור עם יוסי וקובי...סיימתי את
הסיגריה וההפסקה נגמרה...נישקתי את יוסי והלכתי לכיתה

הוא נישאר מאחורה מביט עליי..

סיימנו ללמוד והלכנו לאכול...קובי ניגש אליי...הוא:איילה את יודעת שהיום בשעה 22:00
יש לך הצנעה?אני:אל תדאג המפקד אני זוכרת ביי..

הוא:תראי בתור בן אדם תתיחסי אליי כמו שאת רוצה אבל כשאני עם מדים עליי שלא תעזי
לענות לי ככה שמעת?אני:כן המפקד..ביי..הוא:סבבה..

עד סוף השנה יש לך הצנעה..הוא אמר והלך ואני נשארתי עם הפה פתוח העצבים עלו לי עד
לשמיים ורציתי לרצוח אותו...

סיימתי לאכול והלכתי לחדר לרדת ממדים פתחתי את הדלת וראיתי את ספיר ואת קובי
מתנשקים באתי וכמעט אכלתי את הנשמה..הבנתי שהם

חברים והנשיקה הקודמת הראתה לי את זה..

השעה היתה 17:30 היתה שיחה...פתאום קובי נכנס הוא בא וניגש לשבת ליד ספיר שהיא ישבה
ממולי..הסתכלתי עליהם והדמעות חנקו את פי..

איך גרמת לי להתאהב בך שרליל?מניאק...הדמעות כבר לא יכלו להתאפק קמתי פתחתי את הדלת
והלכתי...רצתי לחדר שלי נעלתי את הדלת..

ישבתי בחדר ובכיתי..פתאום דפיקות על הדלת...מי זה?שאלתי..אז היה את הקול של
קובי:אני...פתחי את הדלת..אני:אני לא רוצה לדבר איתך..

קובי:איילה אל תתנהגי כמו ילדה קטנה אנחנו צריכים לדבר..

אני:אין לנו על מה לדבר...אין...הוא:פתחי את הדלת או שאני שובר אותה..פתאום צלצול
בפלא'..עניתי:מה לא מספיק שאתה פוגע בי עכשיו

אתה גם מטריף אותי?דיי תעזוב אותי בשקט בבקשה..תעזוב אותי..הוא:אני מצטער...אני
צריך להגיד לך שאני וספיר חברים..אני:סבבה..ביי..

ניתקתי את השיחה ונשכבתי הדמעות לא הפסיקו לרדת...קמתי והתחלתי לכתוב מכתב...להמשיך
או לא?!תגובות...