לאהוב שלי

כמה שאני אוהבת אותך ככה אני שונאת.
הכול התחיל מאיזה שטות במחשב, מוועידה מפגרת.
ראיתי אותך פעם ראשונה,פעם ראשונה שידעתי שאתה קיים,
כל הזמן הזה היינו די קרובים (כיתה מולי) ולא שמתי לב לקיומך.
אני לא מאמינה איך יכולתי להתעלם מיופי כמו שלך.
אז כמו שכבר אמרתי עם השטות במצלמה,
השטות הזאת גרמה לי בעצם להתאהב בך.
מאז אותו יום לא יצאת לי מהראש,
כל הזמן רציתי לראות אותך ולשמוע את אותך, אתה שבכלל לא הכרת אותי..וזה עיצבן.
ניסיתי בכל דרך אפשרית לגרום לך להסתכל עלי,אפילו אם זה לשנייה אחת,
להסתכל עלי- ולהקסים אותי במבטך התמים.
עד שיום אחד..שאני אפילו לא זוכרת איך, עזרתי אומץ:
נכנסתי אליך לאייסיקיו וכך בעצם התחלנו להכיר.
וככה רציתי לדבר איתך כל יום 24 שעות.
עכשיו לא רק התאהבתי במראה שלך..התאהבתי באופי המדהים שלך,
אופי מיוחד שאין כזה לאף אחד. היית מושלם בעיני-ותמיד תישאר.
מאז הרגשתי שאנחנו יותר קרובים..ואז התחלנו לדבר פנים אל פנים
לאט לאט גם נעשינו ידידים..ואפילו דיי טובים.
ואני כל הזמן הזה אהבתי אותך,אהבתי כמו שלא אהבתי בחיים,
ואתה רק התייחסת אלי לכ"עוד ידידה חמודה" שלך וזה הרג אותי מבפנים.
לא יכולתי לספר לך מה אני מרגישה אליך,
לא יכולתי לחשוף את עצמי ולהיות נבוכה אחרי כל זה.פשוט לא הייתי מסוגלת.
אז המשכתי להכאיב לעצמי.
פתאום באה ילדה-שבעצם הייתה חברה טובה שלי,
אני כביכול עשיתי את הטעות והכרתי לה אותך.מאותה ההכרה ה"חברה" שלי התחילה לפתח רגשות כלפייך.רגשות לילד שהיא יודעת הכי טוב מכולם שאהבתי כל כך.
זה פגע בי.פגע בי כל כך שלא ידעתי מה לחשוב או לעשות.
התרחקתי ממנה..התרחקתי..ובכך הענשתי את עצמי, הם התקרבו בזמן הזה..ה"זוג אוהבים".
ואני רק פיתחתי ציפיות שהם יהיו ביחד.ולא ידעתי כבר מה לעשות.
רק על מוות חשבתי באותם הרגעים.על מוות שיעשה סוף לאהבה הבלתי אפשרית הזאת.
אבל חשבתי, שלא צריך לגמור את החיים בשנייה בשביל אהבה,אפילו אם היא כואבת וקשה.
אז עם החברה השלמתי..מאותו יום אפילו את המושג חברה כבר לא ידעתי.
דיברתי איתו עליה ועליו והבנתי שהוא לא היה ולא יהיה בה בחיים מאוהב.
ובכך הוא הרגיע אותי..הרגשתי כמו ציפור עם כנפיים.ציפור שהוציאו אותה מהכלוב שהייתה סגורה בו כל כך הרבה זמן ועכשיו היא חופשייה ורגועה.
התקרבתי אליו שוב.אבל בדרך קצת אחרת..ניסיתי לגרום לו להבין או לרמוז שבו אני מאוהבת.
אבל זה לא עזר,הוא כמו עיוור, לא ראה ולא הרגיש אפילו מה קורה סביבו.
בסדר, כבר הבנתי שאני והוא זה לא הולך ביחד.את זה כבר הבנתי.
אבל פתאום שמעתי שיש לו מישהי.משהי שלא הייתי מתארת בחיים שהוא יהיה איתה.מישהי פשוטה שלא מגיעה לו בכלל.
התעצבנתי ועוד יותר נפגעתי.הוא לא אשם,מה הוא ידע?
אז מה שנשאר לי לעשות זה רק לאחל לו ולה. אני שונאת את העובדה שהוא בחיים לא יהיה שלי.רק של אחרות. אני שונאת את העובדה שהוא בחיים לא ידע שאני אוהבת אותו.
אני כל כך רוצה שהם ייפרדו-ובזאת אני מרגישה כמו השטן.אני רוצה שהם ייפרדו ושזה יהיה לעולם!
ואז לא תהיה אולי שלי, אבל גם לא תהיה שלה.לא תהיה של אף אחת!
אבל אתה כל כך מלאך שמישהי אחרת ישר תכבוש את ליבך.ישר תהיה חבר גם שלה.
לא יכולה לסבול את זה יותר.כל יום שעובר אני אוהבת אותך יותר ויותר.
טוב מה כבר נותר לעשות? לשבת ולחכות? את זה אני לא יעשה כי גם זה לא יעזור.
נותר רק לשכוח ממך, ומכל הדברים שסובבים אותך.
להכיר מישהו אחר.שידע וילמד להעריך ולאהוב אותי כמו שאני.
מישהו שיגרום לי לשכוח אותך, אפילו שאני לא רוצה!


 


זה עלי הסיפור הזה..עצוווב )=


מחכה לתגובות..אביב.!