לך...

את המכתב הזה בחיים לא תקרא,וטוב שכך,ככה לא תצחק על חשבוני...


כשהכרנו לא חשבתי בכלל שאני אוהב אותך עד עמקי נשמתי,לא ידעתי שאני לא אוכל לחיות בלעדיך,לא ידעתי גם שאתה תהיה מקור הסבל בחיי.....


בתחילת ההכרות שלנו שיחקת אותה,ואני כמו מפגרת האמנתי ונפלתי ברשת שלך....


ואז כשסיפרתי לך מה אני מרגישה אליך,מה אתה עשית?! אתה הלכת לסיפרת את זה לחברים שלך וצחקת על חשבוני....


אם רק היית יודע מה עשית לי....מה גרמת לב שלי....איך שברת אותו לרסיסים....איך בגללך עכשיו אני לא מסוגלת להתאהב,לא מסוגלת להפתח לאנשים,לא מסוגלת להגיד לאף בן "אני אוהבת אותך",לא מסוגלת לכלום רק בגללך!!!!


אתה גרמת לי,לא להאמין לאף בן ותמיד לחשוש מדחיה....


כל החברות שלי לא מבינות למה אני לא מעוניינת בבנים אחרים שרוצים אותי,הם לא מבינות שאתה הותרת בי פצע עמוק שנהפך לצלקת,ושאני לא רוצה שהפצע יפתח שוב!!!


אני מפחדת לפתוח קשר עם מישהו,מפחדת להגיד שוב את המילים "אי אוהבת אותך",מפחדת,והכל באשמתך...הכל בגללך....


למה היית חייב להרוס הכל?! למה חברים שלך היו צריכים לבוא אליי ולצחוק עליי?! מה יצא לך מזה?! לך לא יצא מזה כלום,אבל לי יצא מזה המון...המון כאב,המון דמעות....המון סבל...


אני מנסה לשכוח,ולפתוח דף חדש,אבל לא מצליחה....אני מנסה להכיר בנים חדשים,ואז שוב עולה בי התחושה של הכאב שהותרת בי ואז אני מרחיקה ודוחה את בנים ממני....


פעם הייתי בוכה כל לילה,בכיתי כל כך הרבה שעכשיו העיניים שלי כבר לא מסוגלות להוציא דמעות...


אני לא יכולה לתאר במכתב הזה את כל הרגשות שלי שמציפים אותי עכשיו,אלה רגשות שקשה לתאר...אבל מה שכן,אני לא מאחלת לאף אחת לחוות את ההרגשות האלה!!!


לפני חצי שנה הייתי מאחלת לך את הכי רע שאפשר ושאלוקים יחזיר לך מידה כנגד מידה...


אבל עכשיו....עכשיו אני מאחלת לך ומקווה בשבילך,שבחיים לא תחווה את אותו כאב כמו שאני מרגישה עכשיו,כאב שמשאיר את הלב שלך שבור ומעוך,עם הרבה דמעות וסבל....