מול עיניי הורי נשרפו-עוד שומע את הזעקות מהאש-בעודם חיים נרצחו והצער את ליבי כובש

השמיים צבועים בשחור,

או שזהו צבע הדממה?!

איני יודע על מה ולמה,

דווקא לי זה קרה.

כואב הלב אך מי יודע,

מה עושים כשאתה לבד,

אתה בודד חולה, פצוע,

מסביבך מיליוני אנשים, אך בעצם אין אף אחד.

בוכה, כואב, זועק לך אלוהים,

אך אתה בשבילי כבר לא קיים,

שותק, צורב, צורח צועק לך שם במרומים,

אך אתה נעלמת לך כך סתם.

אין כבר ימים יפים,

הכל חורבן, לילות של ייסורים,

בעולם מיליארדי אנשים,

אך לאמת כולם מתכחשים.

אני חי בסיוט מתמשך,

ואף אחד לא מושיט יד לעזרה,

כולם עוצרים את הבכי מתנהגים כגיבורים,

אך בעצם הם חיים בתוך בועה.

אך אתה לא יכול להתכחש ולהיות אופטימי,

כשאתה רואה מה שאני ראיתי,

אין אוכל, אין שתייה, הכל קר וחשוך,

אך לא התלוננתי, רק את אהוביי לצידי רציתי.

מול עיניי הורי נשרפו,

עוד שומע את הזעקות מהאש,

לא מתים הם היו, בעודם חיים נרצחו,

והצער כעת את ליבי כובש.