משהו אישי שלי.... (עזרו לי עם העצות שלכם זה נורא חשוב לי...)

נמאס לי מהויכוחים,נמאס לי מהריבים. נמאס לי מההשפלות ובוודאי גם מהפגיעות.


אבא תבין, אתה פגעת בי, עסבת אותי מתי שבאמת הייתי צריכה אותך פה לצידי.


הלכת עם אישה אחרת ואני נשארתי לבדי.


אמא עזרה לי והמשכתי להתגבר, אמא נתנה לי כל שביכולתה עזרה לי להשתחרר...


להשתחרר מהמועקה שהיתה לי בלב שעדיין טיפה כואב...


אך למדתי כבר לחיות בלעדייך, כי הבנתי שאני לא רצוייה  בתוך חייך.


עכשיו לאחר כמה שנים טובות בלי דמותך דמות של "אבא"


החלטת לחזור ואת הטעויות לתקן.


חזרתי לתיסכולים ולדיכאונות שהיו לי בפנים,


כל אותם האכזבות חזרו לי לחיים,


למה היית צריך לחזור? הרי טוב לי בלעדייך... למה היית חייב להרוס את הכל? הרי לא רצית


אותי בתוך חייך..


מנסה לשבת לדבר עם אנשים , על מה שעובר לי מבפנים... אך הם לא מבינים אותי ,


כי הם לא חוו את מה שאני חוויתי.


כל אותם התיסכולים והדיכאונות חזרו לי,


חשבתי שהם כבר מתו,


אבל בעצם טעיתי....!!!!!!!


אנשים תגיבו למכתב הזה...