המכתב שלעולם לא תדע שכתבתי לך

מצד אחד אני כבר מתה לראות אותך. המרחק הזה בינינו משגע אותי. אבל מצד שני ככל שקרב היום שבו ניראה שוב אחד את השני, אני מתחילה לחשוש ואני לא רוצה שהיום הזה יגיע, כי אני מרגישה שזה עדיין לא הזמן המתאים ושאני עדיין לא מוכנה. למרות שלרגע לא הפסקתי לחשוב עלייך כל הזמן הזה ואני מתגעגעת אלייך ברמות שלא תוכל לתאר. אבל אני מרגישה פחד מסוים. אני מפחדת שברגע שניראה זה את זה אני אבין שירד לך ממני, שאתה כבר לא רוצה אותי, שבמהלך כל הזמן הזה לא חשבת עליי והבנת שזה היה הידלקות זמנית. אני מפחדת שזה מה שיהיה אחרי שניפגש. ואם זה באמת מה שיקרה, זה ישבור אותי.


אני שואלת את עצמי אם אתה חושב על השיחה האחרונה שהייתה בינינו. אני לעומת זאת לא מספיקה לחשוב על זה אפילו לשניה. יום ולילה אתה נמצא בראש שלי. ואפילו בלילות אני כבר לא מצליחה לישון בגלל מחשבות עלייך, בגלל כל הדברים שמטרידים אותי, בגלל הפחדים ובעיקר בגלל התרגשות לקראת היום הגדול.