פרח מלבלב

מאוחר בלילה, כשקר וגשום, שרק המלאכים בשמיים ואור הירח והכוכבים מאיר את פניי,
טיפות הגשם יוקדות על גופי כשאני מרגישה את החיבוק שלך עוטף אותי...כוכב אחד מבין
אלפי כוכבים מנצנץ לשנינו, כשאני נמצאת כאן ואתה נמצא אי שם רחוק והוא מאיר את הלב
שלי ושלך בעלטה מוחלטת.







והעלים נושרים מהעצים, הפרחים נובלים, הרוח סוחפת את כל מה שנקלע לדרכה אך ישנו פרח
יפהפה שהיא לא מצליחה לעקור ממקומו והיא מנסה בכל עוצמתה והפרח מסרב לצאת ונשאר
נטוע עמוק וממשיך לצמוח וללבלב.



ומגיע אדם ומנסה לקטוף אותו בנחישות יתרה, אך השורש מכה בו והאדם מתייאש ונכנע.







אז אתה הכוכב שלי, האור שלך מנצנץ גם כשאתה נמצא רחוק...



והפרח הזה שלא נובל, שלא יוצא ממקומו, זה בעצם אתה שנשאר עמוק בלב שלי, גם כשיש
סופות והרוח מפצירה בי ולא נותנת מנוח, אין לה כל סיכוי...וכמישהו בא ורוצה לקטוף
אין בכוחו לעשות כן, כיוון שישנה שם תחושה בעלת עוצמה אדירה שלא נותנת לו להפריד
בין ליבי לליבך.







פרח שלי, אני אוהבת אותך!