האם זו אהבה? סיפור אמיתי.. כנסווו

הכרנו לפני שנתיים... לא סבלתי אותו.. אפילו שנאתי אותו.. תיעבתי אותו לא יכולתי
לסבול אותו...

אחרי שנה וחצי שוב ניפגשנו.. שנאתי אותו כל כך לא יכולתי לראות ת'פרצוף שלו

הוא חשב שהוא מלך העולם.. שהוא יכול להביא כל אחת..

והוא ניסה להביא אותי..

לא ננתתי לו

"אף אחת אף פעם לא דחתה אותי" .."תמיד יש פעם ראשונה ענניתי לו.."

וזה הדליק אותו... הדרך שבו אני מתנהגת אליו.. הוא התחיל להתחנן אליי.. "התאהבתי
בך.. אני לא יכול בלעדייך אני לא יודע מה את עושה לי.."

אני לא עושה לך שומדבר עניתי לו אני פשוט לא רוצה אותך.. ככה זה היה כמה חודשים עד
שהוא התייאש.. ואזז הגלגל הסתובב.. הרגשתי שהוא חסר לי שאני רוצה אותו לא הבנתי מה
קרה לי..

הכל התהפך לי ואז התחלתי אני לרדוף אחריו התקשרתי אליו.. הוא לא הבין מה קרה
התהפכתי הוא חשב שאני רוצה לשחק בו.. הוא אמר לי.. אני עדיין אוהב אותך אבל אני לא
יכול להאמין לך..

התחננתי אליו שהכל נכון שאני רוצה אותו..

עד שהוא האמין לי.. נהיינו זוג כולם היו בהלם מזה שאנחנו ביחד אבל המשכנו למרות כל
הדיבורים והשמועות

היו לנו חצי שנה מדהימים כל כך..

אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים שלי..

אבל אז אחרי חצי שנה יפים ומדהימים התחילו המריבות והוויכוחים הוא נהיה קנאי.. לא
הרשה לי כלום..

הרחיק אותי מהחברות שלי ומכולם..

אבל אהבתי אותו ומרוב האהבה הגדולה הזאת הסכמתי לזה.. הסכמתי לכל כך הרבה דברים
שאני מתחרטת עליהם

עד שיום אחד זה היה השיא

רבנו ואז אמרתי לו שאני לא רוצה אותו יותר.. הוא בא מתחת לבית שלי וקרא לי כמו
מטורף

ירדתי למטה והוא התחיל להכות אותי בצורה חזקה..

ניסיתי להתנגד ולא הצלחתי..

הוא צעק "את לא תעזבי אותי בחיים"

והביא לי כאפה..

ועוד אחת.. עד שכימעט איבדתי הכרה..

עליתי הבייתה כולי סימנים ניכנסתי לחדר ובכיתי כל כך הרבה..

חשבתי אולי בגלל שהוא היה שיכור התנהג ככה!?!?

רציתי לסלוח לו ולא יכלתי פשוט לא יכלתי

יום למחרת.. הוא שלח לי שיר באי סי קיו

"יותר לא אשתה אותך לא אכה כי לחיי אותך שוב רוצה"

וסלחתי.. סלחתי ולא שכחתי..

אחרי שבועיים שוב רבנו ויצאתי עם חברה למועדון.. חבר שלו ראה אותי שם וסיפר לו

הוא בא אליי הבייתה יום למחרת צפר לי..

ירדתי למטה ניכנסתי לאוטו והוא שאל אותי עם התנשקתי שם עם מישו עניתי לו שכן..

ושוב פעם הרגשתי סטירה

ואז שוב פעם הוא הצטער אמרתי לו שזה לא מקובל עליי.. אני לא בובה שלו.. ואני לא
מוכנה לחזור אליו יותר..

הוא הצטער והתחנן בכה..

והסכמתי לחזור אליו.. כמובן עם תנאים שהצבתי לו...

מאז שחזרנו שום מריבות.. שום הרמות ידיים.. הוא מתנהג אליי כמו אז כמו לפני שהתחלנו
עם כל המריבות

אבל יש בי הרבה טינה.. אני רוצה לנקום בו אני רוצה שיסבול כמו שאני סבלתי..

אני רוצה להשפילך אותו כמו שהוא השפיל אותי..

אני רוצה שירגיש על בשרו את מה שאני הרגשתי..

ועכשיו אני שואלת את עצמי.. האם זו אהבה?!?! או שזה פשוט רצון עז לנקום..