התרדמת שלאחר התאונה °•»פרק 9«•° => פרק לפני אחרון...

אמרתי לעצמי "יסמין את לא תתני ליניב לחכות לך הרבה הוא מספיק חיכה לך את החודש
הזה שהיית בתרדמת.."

הלכתי לשידה שהייתה ליד המיטה שלי ועליה הייתה קופסת הכדורים שלי... לקחתי את הכל
הכדורים והוצאתי אותם החזקתי את כולם ביד לקחתי את הקנקן מים ומזגתי לי מים לכוס...
הכנסתי את כל הכדורים לפה ושתיתי מים....



========================================



הרגשתי איך שלאט לאט אני מתחילה להירדם.. הכוס נפלה לי מהיד ושמעתי אותה מתנפצת..
שכבתי על המיטה.. והיה לי חיוך על הפנים.. ידעתי שאני הולכת להיות עם המלאך שלי
למעלה...

נרדמתי... הרופאים נכנסו לחדר ניסו להחיות אותי... הייתי יכולה להינצל אבל התעקשתי
לא לחזור התעקשתי למות...

ברקע שמעתי את עצמי שרה=>



"נד-נד, נד-נד,

רד עלה, עלה ורד

מלמעלה עד למטה

רק אני, אני ואתה

נד-נד, נד-נד,

רד עלה, עלה ורדדדדדדד..."



ואז ראיתי מין מסך שחור... ראיתי את יניב בסוף אותה מנהרה שצעדתי בה.. ובכיתי מרוב
אושר.. אמרתי לו "יניב אהובי, בוא תן לי יד ונהיה לנצח ביחד"

אבל הוא לא התקרב.. הוא הסתכל עליי מפחיד.. זה לא היה אותו יניב שאני הכרתי הרך
והמתוק.. ואז הוא אמר לי "יסמין את עושה דברים לא נכונים.. תחזרי לעולם שלך.. העולם
הזה שאני נמצא בו עכשיו.. הוא לא מתאים לך.. תחזרי לשם ותמשיכי את החיימשלך
בלעדיי.."

והוא הלך לאט לאט הוא נעלם ואני צועקת לו "יניב תחזור, יניב תחזוררר"...

ואז שמעתי את קולם של הרופאים שאומרים שאני כמעט חוזרת לחיים... ואני לא מנעתי מהם
להחזיר אותי... המילים של יניב פגעו בי.. מאוד!!

חזרתי לעצמי ואמאבא צעקו עליי בלי סוף ואני בכיתי אבל זה לא ריכך אותם הם צעקו עליי
:[

אחרי חודש בדיוק השתחררתי מביה"ח וחזרתי לבית שלי :]

נכנסתי לחדר שלי שנשאר בדיוק אותו דבר.. הוא היה מבולגן בדיוק כמו שהוא היה לפני
חודשיים... לא סידרו בו כלום.. כנראה רצו לחשוב שאני איתם בבית..

באתי למחשב שלי וראיתי שהאייסי שלי פתוח.. בדקתי את האווי.. וזה היה אותו אווי שהיה
לי לפני התאונה... =>



-----------------------------------------------------------------------

לא פה=>בקניון עם עומר אוכלים גלידה :]

אורלי=>אחות גדולה שלי כמה שאני אוהבת אותך!!!

ילד=>אני אשכח אותך כמה שיהיה לי קשה.. אתה לא שווה אותי.. :[

אללה תשאירו.. סלאמת...

-----------------------------------------------------------------------



הרגשתי מין צמרמורת וירדו לי הדמעות... נזכרתי באותו יום שהלכתי עם עומר לקניון..
ונזכרתי בהכל.. וגם בהדס...

שיניתי את האווי



-----------------------------------------------------------------------

אני [?!] ה-ת-ג-ע-ג-ע-ת-י

אחרי חודשיים בביה"ח חזרתי כמעט כמו חדשה.. כ=מ=ע=ט..



יניב מלאך מושלם שלי.. שמור עליי מלמעלה עוד ניפגש מבטיחה לך..אוהבת אותך :-*



עומרררר=>שאתה פה מידדדד אתה דופק ריצה לבית שליייי :]]

טולי&גוגי=>אחיות מושלמות שלי.. הכל יחזור להיות בדיוק כמו פעם מבטיחה!!

-----------------------------------------------------------------------



פתאום הייתה לי הצפההה הרגשתי מבוקשת :]

עומר בא אליי ישר שראה לי את האווי כפרעליו...

אחרי שהוא הלך נכנסתי למקלחת..ראיתי טלוויזיה.. והלכתי לישון במיטה שכ"כ התגעגעתי
אליה...

נרדמתי..וחלמתי הרבה דברים.. אבל אני לא זוכרת כלום.. חח חזרתי לעצמי..

השעון מעורר של הפלא צלצל השעה הייתה 6 וחצי :[ יש שעת -0-

אבל לא הייתי עצובה רציתי לחזור ולהיות עם כולם.. :]

התארגנתי הייתי יפיופה אחרי הכל צריך לשמור על התדמית ;]

ירדתי למטה וכרגיל גוגי שלי חיכתה למטה היא הביאה לי חיבוקי ענק והלכנו לבצפר..

שנכנסנו לבצפר.. כולם קפצו עליי בחיבוקים ונשיקות.. אחרי שאמרתי לכולם שלום הלכתי
לכיוון הכיתה שלי.. נכנסתי לכיתה וראיתי את המקום שלי ושל יניב.. אפ'חד לא ישב שם..
חיכו שאני אבוא וישב במקום שלי שוב..

שמתי את התיק על הכיסא שלי והבטתי על הכיסא של יניב.. הדמעות כמעט ירדו לי אבל
עצרתי את עצמי..

עד שהמורה באה ישבתי עם כולם.. פתאום הייתי מתה מצמא ואמרתי שאני הולכת לשתות..
יצאתי מהכיתה והלכתי לכיוון הברזייה.. עמדתי שם ושתיתי.. ואז נזכרתי ששם אני ויניב
התנשקנו פעם ראשונה.. שוב עצרתי את הדמעות :[

הסתובבתי וראיתי את הדס תורג'מן.. היא התקרבה אליי בשקט.. היו לה דמעות בעיניים...
היא עמדה מולי ולא אמרנו אחת לשנייה כלום.. פתאום היא התחילה לבכות וחיבקה אותי הכי
חזק שאפשר.. היא אמרה לי בבכי "אני מצטערת יסמין אני מצטערת.. אני לא יודעת מה עבר
עליי.. כל החודשיים האלה התפללתי בשביל יניב שינוח בשקט.. והתפללתי בשבילך שתיצאי
בריאה ושלמה מהביה"ח.." ואז היא עזבה אותי ואמרתי לה... "אויי הדס..אני כבר לא
יודעת מה להגיד לך.. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.. מה שקרה קרה.. זהו.."

היא הסתכלה עליי ואמרה "בבקשה תסלחי לי בבקשה" אמרתי לו "סולחת הדס סולחת" היא
הביאה לי חיבוק.. והלכה לכיתה שלה נכנסתי לכיתה והמחנכת הביאה לי חיבוק :]

חזרתי מהבצפר שמתי את התיק בחדר.. הלכתי למחשב שיניתי אווי.. והלכתי לאכול עם
המשפחה היפה שלי :]

הזמן עבר הכי מהר שיש.. כבר היה 5.. הסתכלתי על מעייני אחותי הקטנה והחלטתי שאני
לוקחת אותה לגן שעשועים הרבה זמן לא הלכתי איתה..

הגענו לשם והיא התחילה לשחק בחול והתגלשה והתנדדה ואני ישבתי על הקרוסלה.. ונזכרתי
איך שנפלתי ויניב הרים אותי מהחול... ירדו לי דמעות :[

פתאום מישהו התיישב לידי... הוא היה קופי יניב.. הוא אמר לי "למה ילדה יפה כמוך
בוכה??" ואני הייתי בשוק מהדמיון הרב בין הילד הזה לבין יניב... לרגע איבדתי כל
היגיון שנותר בי.. ורציתי לחשוב שזה יניב שהוא חזר.. הבאתי לו חיבוק ובכיתי ואמרתי
לו "יניב חזרת חזרת.." אחרי שעזבתי אותו הוא אמר לי "לא חמודה את מתבלבלת לא קוראים
לי יניב.. מצטער.. את בסדר?!" הסתכלתי עליו ואמרתי לו "וואי סליחה ל'דעת מה קרה
לי.. פשוט אתה מאוד דומה לחבר שלי שנפטר לפני חודשיים.. ופה בדיוק לפני חצי שנה
הכרתי אותו.. מצטערת" הוא הסתכל עליי ואמר לי "עכשיו אני מבין למה את בוכה.. נזכרת
בו.. ואיך שהכרתם.. תראי מתוקה אני לא מכיר אותך אבל רואים עלייך שאת בחורה טובה...
אל תבכי.. שבוכים על מישהו שנפטר הוא לא יכול לנוח בשקט.. הבכי מטריד אותו.."
הסתכלתי עליו וחייכתי... הוא שאל אותי אם יש לי אייסי והבאתי לו הוא אמר שכבר נדבר
ושהוא חייב ללכת כי הוא עם אח שלו הקטן והוא חייב לחזור הביתה... הוא הביא לי נשיקה
על הלחי וחיבוק שכ"כ הייתי זקוקה לו והלך...

הסתכלתי עליו בזמן שהוא הלך ופשוט הוקסמתי ממנו... אולי מאיך שהוא ובגלל האופי
שלו.. או אולי בגלל שהוא היה כ"כ דומה ליניב.. :[

היה כבר 7 לקחתי את מעייני והלכנו הביתה...

נכנסתי להתקלח, אכלתי, ראיתי קצת טלוויזיה.. והלכתי לישון...



שמעתי את הציפורים מצייצות.. אור השמש ליטף את פניי.. הרגשתי חדשה.. קמתי עם חיוך
על הפנים..

התארגנתי וירדתי למטה... בבצפר סיפרתי לטולי ולגוגי על זה שהכרתי אתמול... ושוב
אלמוג צעקה עליי.. "שוב את לא זוכרת את השם שלו.. נו מה ישך את מכירה אנשים בלי
לדעת מה השם שלהם בכלל?!" אני, אלמוג ואורטל צחקנו..

ואז התקדמנו לכיוון הכיתה ואמרתי "אולי זה הגורל... שרוצה להפגיש ביני לבין יניב
שוב... אבל שהפעם זה הסתיים טוב.."

אורטל אמרה לי "סיסי מאמי שלי רק אל תשכחי זה לא יניב..."

אמרתי לה "אל תדאגי טולי אני לא שוכחת.. לצערי הרב אני ממשיכה את החיימשלי בלי
יניב.."

נכנסנו לכיתה ישבנו המורה דיברה והסבירה.. אבל הראש שלי טייל.. ראיתי את כל מה
שעברתי עם יניב.. ואז פתאום ראיתי את זה שהכרתי אתמול...

המחשבות הציפו אותי.. לא יכולתי להפסיק אותן...



רוצים לדעת מה יקרה לי?! מה יקרה עם האלמוני שהכרתי באותו מקום שהכרתי את יניב?!

חכו לפרק הבאאא..

והפרק הבאא יהיה ארווךך..מפתייייע...ואחרוןןן..

אוהבתכםםםםם

•°ƒU¢KiN` §pe¢iaL•°