יומנה של טאשה- פרק 2

היי יומן מה המצב?



למה בכלל החלטתי לכתוב יומן? את זה הייתי צריכה לספר לך בדף הקודם, אבל לא נורא. זה
סיפור ארוך, שאתה חייב לשמוע. המחנכת שלנו, רחלה, שאותה אני ממש אוהבת, נתנה לנו
משימה: לכתוב יומן. לקחתי מחברת ריקה, וכתבתי בה קצת. בהתחלה לא זרמתי עם זה, אבל
ככל שכתבתי יותר, זרמתי עם זה יותר ויותר. החלטתי לכתוב מעבר למשימותי בכתה, אך
המחברת, לצערי, נרטבה.

חטפתי טראומה מזה והפסקתי. אחרי כמה שבועות הלכתי עם מיכל לקנות מתנת יומולדת
לאוראל, ילדה מהכתה שלי.

נכנסנו לחנות מתנות, וראיתי שם יומן אישי ורוד, עם ציורים של לבבות, וגם מפתח. הוא
משך את תשומת לבי, ורציתי לקנות אותו, אבל הייתי צריכה לקנות עם כספי מתנה, והחלטתי
לקנות את היומן בפעם אחרת.

כמה ימים אחרי היומולדת נזכרתי ביומן, והלכתי לקנות אותו. התברר שלא מוכרים אותו
יותר. הייתי כל כך עצובה... חיפשתי יומן אחר, אבל שאר היומנים לא היו כל כך יפים,
ובנוסף לא היה הרבה מקום לכתוב בהם.

עברו חודשיים, ושכחתי מעניין היומן. ביום שבת אחד החליטו הורי ללכת למסעדה אחת ליד
שוק הפשפשים, שאיני זוכרת את שמה.

לא ממש התחשק לי לבוא, אבל חשבתי שזה עדיף מלהישאר לבד בבית ביום שבת. הלכתי איתם,
וישבתי במסעדה משועממת.

הורי ראו שאני מבואסת, והרשו לי ללכת להסתובב בשוק.

הסתובבתי בשוק, ולהפתעתי הרבה, ראיתי שם את היומן הורוד מחנות המתנות!!!

ביקשתי מהורי כסף, וקניתי אותו, כלומר אותך.

מאז אני כותבת בך, ומספרת לך את החוויות שלי.

עכשיו אני לבד בבית, עם אחי הקטן שכבר נרדם.

עכשיו עשר בלילה, ואני לא מצליחה להירדם. יודע, אתמול הייתי אצל סבתא אמה. היא
הסבתא האהובה עלי, ואני ממש אוהבת אותה.

היא הרשתה לי לראות קטעים מהיומנים האישיים שלה, שכתבה כשהייתה בת גילי. התפלאתי
איך היא לא מתביישת, והיא אמרה שעברו הרבה שנים מאז, ושזה לא משנה לה אם אני אדע את
הסודות שהיו לה אז.

קראתי ממנו קצת. הדפים היו כבר צהובים מרוב שזה היה ישן.

היה ממש מעניין לקרוא, אבל הרבה דברים שלא הבנתי סבתא הייתה צריכה להסביר לי ולתרגם
לי. השפה שהייתה אז ממש הייתה אחרת מאשר השפה של היום.

באיזה מילים שהשתמשו... אלוהים...

ממש קשה להבין אותם. מעניין אם בעוד עשרות שנים, כשאני אהיה סבתא עם נכדים, גם הם
יקראו את היומן שלי. מעניין אם השפה תשתנה מאז, ואולי גם הם לא יבינו ואני אצטרך
להסביר להם.



כבר מאוחר, לילה טוב.