הבלונדיני שלי..פרק י'ב:]

קמתי ופתחתי אותה..

"מה אתה רוצה?" שאלתי את בן שעמד מולי

"אותך!!" הוא ענה ועוד לפני שהספקתי להבין משהו הוא דחף אותי פנימה סוגר אחריו את
הדלת..

"מה? אתה דפוק? עוף מפה!!!" צרחתי עליו..

"את רוצה שאני יעוף מפה???" שאל אותי במבט התמים שתמיד שיגע אותי..

"מאוווווד!!!" עניתי

"באמת את רוצה את זה??" הוא שאל כדי להיות בטוח..

"זה הדבר שאני הכיייי רוצה בעולם!!" אמרתי לו ורק קיוויתי שהוא יישאר עוד...

אבל כמו שאתם יודעים אני ממש לא אחראית למה שהפה שלי אומר....

"טוב.. אז אני הולך...." בן אמר והסתובב לכיוון הדלת...

כל כך מהר הוא הולך? חשבתי הוא דווקא ירצה להישאר!!

ככה רציתי...

"ברוך השם!! בייי" אמרתי..

בן התקדם לכיוון הדלת...

הניח את ידו על הידית..

ואז הסתובב אליי ומשך אותי אליו..

מחבק אותי..

מצמיד אותי אליו..

נותן לי להרגיש את הנשימות שלו..

נותן לי להריח את הבושם שאני כל כך אוהבת...

"אחח סוף סוף!! חשבתי שכבר באמת תלך..." אמרתי לבן וחייכתי..

"נראה לך? עד שמצאתי אותך אני לא מתכוון לתת לך ללכת.. לא הפעם..." בן אמר לי וחייך
אליי...

"אנחנו נעשה הכלל לאט.. ונדבר הרבה!! נבין אחד את השני.. נכון מאמי?" הוא שאל
אותי..

"נכון.. יש לנו את כל הזמן שבעולם!!"

בן הרים אותי ולקחת אותי למיטה..

הושיב אותי עליו..

"מה אתה עושה?" שאלתי מופתעת..

"שששש..." בן שם את אצבעו על שפתיי..

ואני שתקתי..

נתתי לו ללטף את פניי..

מתמכרת לתחושה החמימה והמוכרת...

חושבת לעצמי 'האם זה אמיתי מה שקורה פה?'

בן העביר את אצבעותיו על שפתי..

מצייר אותם...

ואז הוא התקרב אליי וסחף אותי איתו לנשיקה ארוכה..

חמה.. מתוקה.. אוהבת..

אבל בעיקר,

מתגעגעת...



בן התנתק מהנשיקה והסתכל עליי..

"מאמי אני לא מאמין.. אני פשוט לא מאמין.."

"מה אתה לא מאמין מאמי?" שאלתי והסתכלתי אליו.. אל העיניים הכחולות האלה שכל כך
חיפשתי במשך חודשים שלמים..

"אני לא מאמין שזה אמיתי.. אני לא מאמין שאת שלי שוב... אני אוהבבבבבב
אותךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!" בן צעק אליי ומשך אותי אליו..

"אחחחח איזה ריח.. כמה התגעגעתי... אני פשוט מכור אלייך..." בן אמר וחייך אליי חיוך
קטן..

"גם אני לא מאמינה שזה אמיתי.. אולי זה חלום..." אמרתי והורדתי את הראש..

אולי זה באמת חלום??

אולי בכל רגע השעון המעורר יעיר אותי אל עוד יום בלי אהבה?

אולי הפלאפון יצלצל ויזכיר לי שיש לי עוד דברים לעשות חוץ מלישון ולחלום?

אולי..

ואולי לא...

"אם זה חלום-בן קטע את מחשבותיי- אז אני מקווה לא להתעורר..."

חייכתי אליו..

קירבתי את שפתיי לשפתיו בנשיקה מתוקה..

"כמה זמן יפה שלי.. כמה זמן..." בן אמר פתאום..

"אני יודעת.. אני יודעת.. כל כך רציתי אותך איתי... אבל כל כך פגעת בי..." אמרתי..

"אני יודע מאמי.. אבל הייתי כל כך מאוכזב שראיתי אותך עם ערן.. הרגשתי כאילו מישהו
תוקע לי סכין בבטן ומוציא לי את כל האוויר... את החשק לחיות.. החשק שבא איתך והולך
בלעדייך..." בן אמר לי בכזאת כנות..

בכזאת אמת..

"משורר שלי.. איפה קראת את זה?" עקצתי אותו, עדיין מסרבת להאמין..

"לא קראתי את זה בשום מקום מאמי.. זה בא מהלב שלי..."

שררה שתיקה בינינו..

רק הבטנו אחד בשני..

אני לא יודעת מה עם בן אבל אני התגעגעתי אליו...

"מאמי שלי אני נורא התגעגעתי אלייך.. ואני פה לצידך תמיד!! אני הפעם לא מתכוון
לעזוב אותך בגלל שום דבר שבעולם!! אני פה.. ואני פה כדי להישאר.."

"באמת??" שאלתי..

"באמת באמת!!!"

"אני אוהבת אותך.." לחשתי אליו..

"גם אני אוהב אותך יפה שלי!! אוהב הכיי הכיי בעולם!!" בן ענה לי וחיבק אותי חזק
חזק..

"אחחח מאמי אפשר פשוט להישאר ככה??" הוא שאל פתאום..

"הלוואי והיה אפשר..." עניתי וחייכתי מתנתקת מהחיבוק החם של בן וצועדת לכיוון
הדלת..

"לאן את הולכת גברת אם אפשר לדעת?" שאל בן..

"לא אני הולכת.. אתה הולך..." אמרתי וצחקתי..

"אהה זהו? ככה מגרשים אותי??" שאל בן ועשה פרצוף עצוב..

"אל תתייחס לזה כגירוש..." עניתי..

"אז איך להתייחס לזה?" הוא הקשה..

"אמממ תתייחס לזה כמו שזה.. אני עייפה ורוצה ללכת לישון... עבר עליי יום ארוך... אז
ככה שלילה טוב מאמי!!" אמרתי ונתתי לבן נשיקה קטנה על השפתיים...

"לילה טוב יפה שלי!!" בן חייך אליי וסחף אותי איתו לעוד נשיקה מתוקה...

התנתקתי מהנשיקה ואמרתי "לא קבענו שאתה הולך?" חייכתי אליו..

"חחחח טוב בסדר הלכתי..."

"בייייי..." אמרתי

"ביי אהובתי!!" בן אמר וסגר אחריו את הדלת..



ואני הרשיתי לעצמי להיכנס למיטה עם חיוך ענק על הפנים והרגשה טובה בלב...

האם אני מתחילה להיות מאושרת??

ודווקא שעצמתי את עיניי שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל....

שלחתי את ידי מתחת לשמיכה...

מחפשת אחרי הפלאפון..

נכנסתי מתחת לשמיכה והפכתי אותה.. הרמתי את הכריות..

ולבסוף מצאתי..

לחצתי על מקש ה "SEND" בלי לחשוב פעמיים..

"הלו?" הצלחתי לענות..

"דניאל?" זיהיתי את הקול שלו..

למה הוא לא עוזב אותי??

לא עניתי..

הרגשתי איך הפה שלי קופא..

לא יכולתי להוציא אפילו מילה אחת מהפה...

בלעתי את הרוק שלי..

נזכרת בטעם הבגידה.. בטעם הכאב..

הדמעות מתחילות לרדת מהעיניים שלי..

למה שוב?? למה אתה חייב לעשות לי את זה??

"אני יודע שאת שם.. אני רק מבקש שתקשיבי.."

לא עניתי.. לא הייתי מסוגלת...

"אני מוכן להסביר לך הכל אם רק תקשיבי לי.. זה הכל קרה כל כך מהר.. אני הייתי
פגוע.. מאוכזב.. הרגשתי שאני נותן לך אהבה ואת מנשקת אותי וחושבת עליו..את יודעת מה
זה לחיות עם ההרגשה הזאתי במשך יותר מחצי שנה????? את בכלל מבינה מה זה???? לא נראה
לי..."

ערן שתק.. ואני הרגשתי איך הכעס ממלא אותי..

הוא בוגד בי עם החברה הכי טובה שלי ואני עוד צריכה לנסות להבין אותו???????

"באותו יום לא החזרת לי טלפונים ואני השתגעתי.. הלכתי ממקום למקום הלוך וחזור.. לא
ידעתי איפה לקבור את עצמי.. הייתי בטוח שאת איתו.. ככה חשבתי.. ובלי לשים לב בכלל
התיישבתי על איזה מדרגות של איזה בניין.. בכלל לא חשבתי שזה הבניין של קורל..פתאום
שמעתי מישהו קורא לי ורק אז הבנתי שזאת קורל.. היא ראתה אותי והזמינה אותי אליה..
כמו ידידים טובים.. מה את לא יושבת עם אושרי לפעמים?? או עם תום??"

הוא שוב עצר..

הוא לא באמת חושב שאני יענה לו!!!!

אני מקשיבה.. וזהו!!

הוא כנראה הבין שאני רק שומעת.. והמשיך.." אז עליתי אליה.. היא נתנה לי מים וקירבה
את הכוס ליד שלי.. וברגע שהיא נגעה בי אז פשוט בכיתי.. לא הפסקתי לבכות דניאל!!!!!!
הרגשתי כל כך חרא.. חשבתי שאת איתו עכשיו.. שאת בוגדת בי...ואז קורל חיבקה אותי כמו
ידידה אמיתית ואמרה לי שזה ממש לא מה שאני חושב.. ושאת בחיים לא תבגדי כי את לא
בנאדם כזה ועוד 1001 דברים רק לטובתך!! ואז היא הפסיקה והסתכלה עליי ואני עליה..
ואז זה פשוט קרה.. ואת רוצה לדעת משהו?? בכלל לא נהניתי!!!"

אני לא מאמינהההההה!!!!!!

" לא נהנית אה?? אוחח אתה לא מבין הרסת כל חתיכת רגש שהיה לי אליך???? הרגת אותי..
המעט שאתה יכול לעשות זה לעזוב אותי כבר!!!!!!!!!!!!!!!!" התערבתי בשיחה...

לא יכולתי יותר לשתוק...

"לא.. לא את לא מבינה... "

"אני באמת לא מבינה!! מה היה חסר לך אצלי? אה?? מה חיפשת אצל החברה הכי טובה שלי??
רצית להשוות מי מנשקת יותר טוב??"

כל כך כעסתי.. כעסתי עליו.. כעסתי עליה..

ובעיקר כעסתי על עצמי..

איך אפשר להיות כזאתי טיפשה?? אוחחחחחחחח

"דניאל את יודעת שאני אוהב אותך!! בחיים לא הפסקתי לאהוב.. תחזרי אליי.. אני יעשה
הכל בשביל זה.. אני אפ...."

ניתקתי את הפלאפון..

לא יכולתי לשמוע יותר.. זה רק עשה לי רע...

הסתכלתי על הצג של הפלאפון ודמעות התחילו לרדת לי מהעיניים..

מה אני עושה? אני מחכה לטלפון ממנו?

למה אני עושה את זה לעצמי??

פתאום הפלאפון צלצל "אני אוהב אותך כל כך ואת יודעת...." עדיין הצלצול הזה..

הצלצול שהעלה בי זכרונות כל כך רבים..

זכרונות מתוקים...

אני זוכרת איך היינו ביחד.. איך היינו יושנים מחובקים..

איך הוא אהב אותי..

אני זוכרת איך הוא נישק אותי..

חיבק אותי..

ליטף אותי..

ועם הזכרונות הדמעות ממשיכות לרדת..

ואני מביטה על צג הפלאפון "ערנוש שלי" ומקשיבה לצלצול..

נזכרת במילים של השיר..:

"אני אוהב אותך כל כך

ואת יודעת

המזל שלי נפתח כשאני איתך

ובלילות הכי קרים את בי נוגעת

רק תדעי לך שלעד ליבי שלך

אני שלך..."



לעד??

מה זה לעד בכלל??

כמה זמן זה??

אני לא יודעת כמה דברים יצאו לי מהקשר הזה..

אבל אני יודעת שהבנתי כמה דברים על עצמי..

הבנתי שעשיתי טעות עם בן.. שלא נלחמתי על האהבה שלי..

הבנתי שלא הייתי צריכה להיות עם ערן בלי שאהבתי אותו בדיוק כמו שהוא אהב אותי..

והבנתי עוד משהו..

הבנתי שזמן,

זה דבר יחסי.....