הבלונדיני שלי..פרק י':]

"דפוק.. בגללו לא גמרתי את השוקו..." אמרתי לעצמי ועליתי לאוטובוס..

באוטובוס בנסיעה ישבתי ואכלתי את הכריך..

"אם אמא שלי יודעת לעשות משהו בחיים שלה.. זה להכין כריכים..." חשבתי בקול רם..

"תמיד את מדברת על אמא שלך??"

שמעתי שוב את הקול שעזבתי ב"קופי פלייס" ממקודם...

הרמתי את מבטי והאוזניים שלי לא איכזבו אותי..

זה היה אותו נודניק..

"אתה תמיד מציק לאנשים??"

"אני מציק לך?" הוא שאל אותי

"מאוד!!"

"אהה טוב אז אני הולך.."

"הגיע הזמן.." עניתי לו

"ביי"

נפנפתי לו בידי..

'סוף סוף הוא הלך!!' חשבתי והפעם לעצמי..

המשכתי לאכול את הכריך..

וכשסיימתי אותו הסתכלתי בשעון ושאלתי את אחד הנוסעים שהיו מאחוריי

"סליחה אדוני מתי מגיעים??"

"עוד שעתיים וחצי חמודה.."

"אהה תודה.."

הסתובבתי חזרה למקומי והתכרבלתי בכיסא..

שוב ערן נכנס לי למחשבות..

ובן מוציא אותו משם...

גם שיש לי חופש הם לא עוזבים אותי שני אלה..שמתי את ראשי על החלון עוצמת את עיניי..

ותוך שנייה נרדמת...

כשהתעוררתי,

לא זוכרת מתי זה היה..

התעוררתי למגע יד מלטפת את שערי......

מרוב שהייתי כל כך עייפה..

המשכתי להתענג על המגע הזה..

המגע הלא מוכר..

הלא ידוע..

החמים הזה...

לפתע הבנתי מה אני עושה וקמתי בבהלה..

"תמיד שאני ירים את הראש אני יראה אותך?" שאלתי את הקרציה הזה שלא הפסיק להציק לי..

את הילד ממקודם..

"לא... א...אני...פשוט...." הוא גמגם ואני הרגשתי איך אני מתחממת..

"אוייש תדבר כבר!!" התעצבנתי עליו..

איזה קריזה איתו!!

"פשוט הייתי חייב לך שוקו לא? אני לא אוהב לדחות חובות" הוא אמר ונתן לי שקית שוקו
יטבתה..

"נו.. יופי שלפחות משהו טוב אחד יצא ממך.." אמרתי ולקחתי ממנו את השוקו..

"תודה.." אמרתי שוב והסתכלתי עליו..

בפעם הראשונה מאז נפגשנו הבטתי בו..

גיליתי זוג עיניים מהממות..

סוחפות...

לא יכולתי להתנתק מהמבט הזה..

רק אז הבנתי מי הקרציה שיושב ממש לידי..

אחד עם גופייה לבנה.. ועגיל בגבה.. שחום.. ושרירי...



הוא התחיל להתקרב אליי יותר ויותר..

הרגשתי את הנשימות שלו..

את אפו על אפי..

נוגע לא נוגע..

"מה אתה חושב שאתה עושה??" הזזתי את ראשי בכעס..

"מנסה לנשק אותך...." הוא ענה לי בשיא הטבעיות..

כאילו הוא מספר לי מה הוא אכל לארוחת צהריים!!

"חחחחח חושבבבבבבב שאתה תנשק אותיי...." עניתי בכעס והתרחקתי ממנו עד כמה שיכולתי..

נדחקתי לחלון מכווצת את רגליי לחיקי..

"לא חושב מאמי.. ב-ט-ו-ח-!!" הוא אמר והתקרב אליי..

"איך אמרת שקוראים לך?" הוא שאל אותי..

"דניאל" עניתי.. לא יודעת למה בכלל עניתי...

"ולך?"

"רועי"

"יופי.. אז רועי.. ביי............" אמרתי דוחפת אותו ממני..

לוקחת אוויר לנשימה ומריחה את הבושם שלו..

בושם כמו שלו..

כמו של אהובי..

כמו של בן...

אבל הוא לא ויתר..

הוא התקרב אליי..

"למה נהיית עצובה פתאום?"

הרמתי את הראש שלי.. "בא לייייי!!! מדינה חופשית לא?!"

אמרתי בכעס...

"צודקת..." הוא אמר ולפני שהספקתי להבין משהו הוא נתן לי נשיקה חטופה על השפתיים...

"מטומטםםםםםםםםם!!" צעקתי אחריו..

הוא כבר הגיע לצד השני של האוטובוס...

"מפגר..." אמרתי לעצמי.. "מה הוא חושב לעצמו הפוץ הזה??"

החלפתי תנוחה בכיסא...

זזה באי נוחות..

עצבנית...

מקללת שוב ושוב את היום שפגשתי את הקרצייה הזה...

מה הוא חושב לעצמו????



*****

שאר הנסיעה עברה עליי שקטה...

האוטובוס עצר מול מלון "המלך שלמה" באילת...

"נא לפנות את האוטוב ולקחת את החפצים מהתאים שבצידי האוטובוס. בפתח המלון נמצא אדם
שיחלק לכם לוחות פעילות. שיהיה לכם שבוע מהנה!" הכריזו ברמקול...

'סוף סוף שבוע שקט..' חשבתי לעצמי וחייכתי...

הלכתי והוצאתי את המזוודה שלי..

ניגשתי לקבלה וחיכיתי..

בזמן שחיכיתי בקבלה עד שייתנו לי את המפתח לחדר..

הייתי כמעט בטוחה שאני רואה אותו...

רואה את בן..

יושב בלובי עם איזה אחת...

הייתי כמעט כמעט כמעט בטוחה...

"סליחה? חמודה?"

"כן?" הסתובבתי אל הפקידה בקבלה..

"הנה המפתח שלך לחדר. את תיהיי בחדר 405 קומה רביעית. חדר האוכל פתוח בערב מ19:00
עד-22:30

ארוחת הבוקר היא מ-6:30 עד- 10:55. בתוך המעטפה יש לך כרטיסים למגבות וקופון כניסה
חינם למסאג' שיש לנו כאן. רק תשמרי חמודה על הכרטיסים של המגבות כי כל כרטיס זה 100
שקל. והנה לוח פעילות ומאחורה מסעדות שיש לנו כאן למטה בקומה התחתונה במלון.
תהני!!"

"אוקיי... תודה רבה לך!!" אמרתי לפקידה הנחמדה והסתובבתי לראות אם עיניי לא הטעו
אותי..

אם הוא עדיין שם..

אולי...

אולי בעצם לא..

הוא כבר לא ישב שם...

"איזה טיפשה את דניאל אלוהים.." אמרתי בקול רם..

"סליחה? רצית משהו?" הפקידה שוב שאלה אותי..

"לא.. תודה לך..." אמרתי וחייכתי..

מפקידה בידי החדרן את המזוודה שלי שמה עליי את התיק ולוקחת את כל הדברים מהפקידה..

"חופשה מהנה!" היא אמרה לי..

חייכתי שוב והסתובבתי..

צועדת לכיוון המעלית...



הגעתי לחדר..

פתחתי אותו והנחתי את התיק על הכורסא..

סוגרת אחרי את הדלת..

"איזה חדר חמוד!!!" אמרתי בעודי הולכת לאמבטיה..

הורדתי נעליים ונזרקתי על המיטה..

הוצאתי את הפלאפון מהכיס וכיביתי אותו...

"לילה טוב" אמרתי ושקעתי בשינה........



התעוררתי לקול דפיקה בדלת..

קמתי מהר מהמיטה וניגשתי לדלת.."מי שם?" שאלתי

"מזוודות" ענה לי הקול מעברה השני של הדלת

"אהה רק רגע.." אמרתי ופתחתי..

שלחתי חיוך אל האדם שעמד מולי.. אמרתי בנימוס "תודה" וסגרתי את הדלת..

הנחתי את המזוודה ונתתי קפיצה אל המיטה..

לקחתי את הפלאפון והדלקתי אותו "4 הודעות קוליות" קיבלתי הודעה..

התקשרתי לתא הקולי והקשבתי..:

"מאת מספר טלפון 048216728 התקבלה בשעה 10:45: דניאלוש מאמי שלי רק התקשרתי לבדוק
שהכל בסדר..

אוהבת אותך המון ותתקשרי אליי!! אמא"

"מאת מספר טלפון 0505569423 התקבלה בשעה 12:13: דניאל מאמי למה הפלאפון מכובה?
תתקשרי אליי כי אני מתחילה לדאוג.. אמא"

"מאת מספר טלפון --חסום-- התקבלה בשעה 13:09: -השתרר שקט בקו ובדיוק שרציתי להעביר
להודעה הבאה...- דניאלוש.. נשמה שלי... חיים שלי... אני כל כך אוהב אותך.. כל כך
מצטער... תקשיבי לי תני לי להסביר!!! אני כל כך מתגעגע אלייך.. כל כך רוצה להריח
אותך שוב.. רוצה לנשק אותך.. לאהוב אותך.. להיות איתך!!! בבקשה תני לי עוד
הזדמנות... בבקשה....."

דמעות ירדו מעיניי..

לא האמנתי שאני שוב שומעת את הקול הזה...

מה כבר ביקשתי?

קצת חופש?

ראבק!!!

הוא בגד בי.. הוא שיקר לי...

עם החברה הכי טובה שלי..

אהבתי אותו..

רוצה או לא רוצה אהבתי אותו!!

אוהבת..?

לא יודעת אם אהבתי אותו כמו שאהבתי את בן..

אבל מה שבטוח..

שאני מתגעגעת אליו..

עבר רק שבוע מאז ששניהם סיפרו לי על עניין הבגידה..

שבוע בלי הנשיקות של ערן..

שבוע בלי החיבוקים..

שבוע בלי הדאגה..

האהבה...

פתאום הבנתי כמה הוא היה חשוב לי..

כמה שהייתי תלויה בו..

כמה שאפילו אם לא אהבתי אותו ואפילו אם לא שכחתי את בן..

אהבתי אותו..

"מאת מספר טלפון --חסום-- התקבלה בשעה 13:35: "דניאל אני יודע שאת שומעת אותי
ומתגעגעת.. גם אני מתגעגע.. אל תעזבי אותי.. אל תפגעי בי יותר כי אני ממילא מרגיש
חרא.. אני כל כך אוהב.. אוהב ומתגעגע.. בבקשה דניאל אם אי פעם הרגשת אליי את הדבר
הכיי הכיי קטן.. תתקשרי אליי... את לא חייבת לדבר.. רק תקשיבי.."



"אין הודעות נוספות" הכריז המשיבון ואני שהרטבתי כבר את כל הטלפון מהדמעות שלי
הנחתי אותו על המיטה

הצצתי בשעון "שש????" צעקתי המומה!!!!!

איך הזמן טסס...

נכנסתי למקלחת המפוארת ועשיתי לי אמבטיה עם כל הסבונים שמצאתי..

נעלתי את דלת הכניסה..

ונכנסתי לאמבטיה..

הפעלתי את הרדיו על תחנה עם שירים שקטים..

'איזה רעיון מעולה זה לשים רדיו באמבטיה!!' חשבתי לעצמי..

הורדתי מעליי את בגדיי באיטיות..

ונכנסתי אל המים החמים..



שכבתי לי בין ערימות הקצף..

מתמכרת למים החמימים שעוטפים אותי..

מתמכרת לתחושה..

לשקט...