יומנה של טאשה- פרק 1

יומני היקר



כמה עבודות ושיעורי בית יש להגיש למחר! אני ממש מותשת!

אין מה לעשות. ככה זה בכתה ח'. כשהייתי בכתה ו', חשבתי שיהיה לי ממש כיף בחטיבת
הביניים, ושזה ממש מדליק. זה נכון... יש כמה יתרונות בחטיבה.

למשל הקפיטריה, מקום המפגש שלי ושל חברי. אני וחבריי הטובים תמיד נפגשים בה ואוכלים
בייגל טוסט, ושותים ברד קפה.

אבל השיעורים, כאלה משעממים! ואני חשבתי שיהיה לי מעניין בגימנסיה, אבל זה ממש לא.
מכיוון שזאת הפעם הראשונה שאני כותבת אצלך, אני אכתוב קצת על עצמי. שמי שנתנו לי
בהיוולדי זה נטלי, אבל כולם קוראים לי נטשה. אני בת 14 ולומדת בכתה ח', כמו שאתה
יודע. אני גרה בת"א מרכז, באזור די סבבה.

והחברים שלי לא פחות חשובים: מיכל ולילוש הן החברות הכי טובות שלי, החבר הכי טוב
שלי זה רועי. אנחנו תמיד מסתובבים ברביעייה, ועושים הכל ביחד.

חלי היא האוייבת הכי גדולה שלי.

היא ילדה ממש חסרת שכל, שמסתובבת עם השפוטים שלה, שהם גם חסרי שכל. והכי חשוב יומן,
אהבתי הבלתי אפשרית...

מיקי לב הוא שמו, והוא בכתה שלי. יש לו שער שחור קצוץ, עיניים חומות, וחיוך ממזרי.
תמיד השפתיים שלו בעווית מצחיקה כזאת. הוא ממש מצחיק.

תמיד כשמישהו עצוב הוא מצחיק אותו באחת הבדיחות המצחיקות שלו.

יש לו חוש הומור, אך הוא יודע להיות רציני כשצריך.

הוא מתחשב וחברותי, ויש לו לב זהב... אין לו אוייבים. הוא חבר של כולם.

ולמה הוא אהבה בלתי אפשרית? כי הוא אוהב את חלי, הדבר היחיד שאני לא מבינה. מה יש
לאהוב בילדה הזאת?

אוי השיעורים השיעורים... יש כל כך הרבה שאני צריכה להספיק...

הייתי רוצה לכתוב בך עוד קצת, אבל אין לי time ואני צריכה לגמור מהר את השיעורים.



ביי יומן.