הבלונדיני שלי..פרק ח:]

ירדתי בתחנה שלי...

וצעדתי קצת ברגל...

חושבת ונהנית מהרוח החמימה שנושבת עליי..

מעיפה את שערי..



נכנסתי לקניון...

צעדתי לכיוון בית הקפה בדרך מעיפה מבט בסופר פארם..

רואה שהגיעה בושם חדש..

'אני וקורל חייבות להגיע לפה אחר כך!!' מזכירה לעצמי וצועדת לכיוון המדרגות הנעות..

יורדת במדרגות.. הנה אני כבר רואה את השלט של בית הקפה...

פתאום רטט בכיס...



הודעה מאמא:

"אוקיי מאמי.. תהנו!!"



מחייכת לעצמי...

כבר הגעתי לסוף המדרגות..

ירדתי מהם וצעדתי לעבר בית הקפה...



הנה קורל...

הלכתי לעברה.. "קורל?" שאלתי..

היא הסתובבה אליי...

לא האמנתי למראה עיניי..



"מה אתה עושה פה???"



שאלתי לא מבינה..

"אני... אני...." ערן גימגם..

"אתה מה מאמי?" שאלתי אותו וחייכתי...

"קורל עשית לי הפתעה והבאת את ערן?? איזה חמודה..."

אמרתי ומבלי לחכות לתשובה התיישבתי ליד ערן ונתתי לו נשיקה בשפתיים..

להפתעתי ערן לא שיתף פעולה...

"היי.. מה קורה?" שאלתי..

"כ..כלום..."

"בטוח?"

"בטוח......" ערן ענה והצמיד את שפתיו לשפתיי..

התנשקנו דקה או שתיים ונפרדנו...

הסתובבתי לקורל.."איזה נשמה את.. איזה הפתעה עשית לי..."

"וזאת לא היחידה.." היא ענתה לי..

"אה?!" שאלתי שוב לא מבינה...

פרפרים מוזרים מילאו את בטני והרגשה רעה החלה להתפשט בגופי...

"אנ..י....וקורל...קורל.. ואני....אנחנו... ר...צי.נ.ו..." ערן נכנס לשיחה..

"אתה מוכן לדבר כבר?"

"אולי עדיף שאני ידבר.." קורל התערבה

"אז דברי!! רק תסבירו לי מה הולך פה כי אני לא מרגישה טוב עם העסק הזה..."

"דניאל מאמי את חייבת להבין ששנינו אוהבים אותך.. ומה שקרה קרה כי..."

"מה קרה????" קטעתי את קורל..

"אני וערן...אההה..ממממ....אנחנו...."

"קורל את מוכנה לדבר כבר??????" צעקתי והנחתי את ידיי על השולחן..

קורל העיפה עוד מבט לעבר ערן.. לקחה נשימה ואמרה...

"דניאל.. אני וערן... התנשקנו..."

הייתי בהלם..

לא יכולתי להוציא מילה אחתת מהפה שלי...

גם הוא קפא...

ערן הביט בי ושם את ידיו על ידיי..

העיניים שלי התמלאו דמעות וראיתי במטושטש הכל...

"דניאל אני מצטערת.. אני כל כך מצטערת... לא רציתי לגרום לך לסבול.. זה פשוט
קרה..."

"פשוט קרהההה???-הגברתי את קולי- פשוט קרהה?????? איך את מסוגלת להגיד את זה
בכלל???????"

"לא יודעת.. פשוט ככה זה יצא..."

"אוייש פשוט תסתמי... נשיקות לא יוצאות!!! צריך שתי שפתיים ושני אנשים להתנשק!!!!
זה לא יכול פשוט לקרות או פשוט לצאת!!!!!!!!" כעסתי כל כך...

וביחד עם זה הייתי עצובה כמו שבחיים לא הייתי עצובה..

"אני יודעת.. אני מצטערת.. ממש ממש מצטערת..." קורל חזרה על זה פעם... ועוד פעם..
ובכתה...

גם אני בכיתי..

"דניאל-ערן אמר לי..מלטף את ידיי שעדיין מונחות בין ידיו- את חייבת להקשיב.. את
פשוט חייבת..."

העפתי את הידיים שלו ממני...

"אל תגע בי יותר בחיים שלך חתיכת זבל..." לחשתי אליו..

"אני לא אגע בך.. רק תקשיבי..."

שתקתי...

הייתי מוכנה להקשיב.. מוכנה לדעת למה זה קרה..

או שבעצם לא?!

"את זוכרת את היום ההוא-ערן התחיל- שבאת אליי ושיצאתי מהמקלחת ושהאכלנו את עומרי
ויצאנו לגן משחקים? וששם פגשנו את בן?"

"זוכרת.." עניתי..

עדיין דומעת..

"אז אחרי שהלכת.. לא שמעתי ממך כל אותו היום.. והברזת לי שהיינו אמורים להיפגש..."

ערן לקח נשימה עמוקה והמשיך..

"אז אחרי שהלכת גם בן הלך.. יותר נכון יצא בריצה מהגן משחקים.. השאיר שמה את זאתי
שהוא התנשק איתה...ככה סתם.. חשבתי שהוא בא אחרייך.. שהוא מחפש אותך.. שאתם ביחד
עכשיו..."

"איך הגעת לזה בכלל??? רק תסביר לי!!!!!!" התפרצתי לדבריו

"לא יודע.. הייתי טיפש..."

"ספר לי על זה.." עניתי בזלזול...

נגעלתי ממנו..

נגעלתי משניהם...

"חיכיתי עם עומרי עוד טיפה בגן עד שאמא שלי התקשרה ולקחה אותו... נכנסתי הביתה
ולקחתי את התיק לאימון.. אבל ברגע שיצאתי מהבית ידעתי שאני לא יכול ללכת לאימון כי
לא הפסקתי לחשוב עלייך.. עליכם.. דמיינתי אותכם מתנשקים..."

"אז אני אשמה בדמיון המפותח שלךךך?????????" שוב עצקתי..

"לא את לא אשמה.. זה אני אשם.. רק אני..."

"טוב שאתה יודע.." שוב עונה...

שוב נגעלת..

"אני הלכתי לבית שלך.. דפקתי על הדלת במשך אוליי איזה רבע שעה.. מחכה שתפתחי אבל לא
פתחת...

הלכתי ברחוב.. ככה סתם.. עד שהגעתי למדרגות שליד הבית של קורל.. פתאום ראיתי אותה
עולה הביתה עם שקיות של קניות..."

"אמא שלי שלחה אותי למכולת..-קורל התערבה- כשראיתי אותו יושב על המדרגות כמו כלבלב
מסכן... עם עיניים אדומות.. לא יכולתי להשאיר אותו ככה... אז הזמנתי אותו לעלות
אליי.."

"אוי.. כמה יפה.. ממש מאמא תרזה..." אמרתי..

"אני יודעת שאת כועסת!! אבל בבקשה תקשיבי...."

לא עניתי.. רק הבטתי בה בעיניים ריקות...

ועם לב מלא בכעס.. באכזבה.. בכאב...

"הוא עזר לי עם השקיות.. שאלתי אותו מה קורה והוא לא ענה.. כשעלינו לחדר שלי הבאתי
לו כוס מים... שאלתי אותו למה הוא לא באימון והתחלנו לדבר.. הוא אמר שהוא מפחד
שתעזבי אותו... הוא סיפר לי כמה טוב לו איתך... ואז הוא בכה.. סיפר לי על בן...
אמרתי לו שאני יודעת כבר כי היית פה לפני שעה בערך והלכת....... הוא ישר סיפר לי
אתה חשדות שלו.. ניסיתי להסביר לו שזה לא הגיוני.. שלא תעשי דבר כזה... ואז הוא
הוריד את הראש ופשוט בכה.. לא יכולתי לראות אותו ככה...."

"איזה נשמה טובה את שייאלה...." אמרתי..

"התקרבתי אליו-קורל החליטה להתעלם מההערות שלי והמשיכה- וחיבקתי אותו.."

הרגשתי עיקצוצים בגוף..

לא הרגשתי בנוח...

אני מקנאה?

"חיבקתי אותו עד שהוא נרגע.. ואז הוא הרים את הראש... הסתכלנו אחד על השני.. ואז זה
פשוט קרה...."

"פששש... ממש הפי אנד..."

"דניאל!! את לא מבינה שאת פוגעת בי??" ערן התפרץ והכה בידו על השולחן..

"יפהההה מאווד!!! עכשיו אני פוגעת??? אני זאתי שמתנשקת עם אחרים??? אההה??????"

הוא שתק..

"אתה בכלל מבין מה עבר עליי היום????? אתה יודע??????? לא... זה בטח בכלל לא מעניין
אותך נכון?????

לא מעניין אותך שידיד שלי כמעט אנס אותי.. אתה לא היית שם.... אתה היית עסוק בלנשק
ת'חברה הכי טובה שלי...

את אחותי.. סתם.. כי זה פשוט קרה נכון???"

"מ..ה? מי אנס אותך?? -ערן התקרב אליי- מי נגע בך?"

"לא נגע בי.. וזה עכשיו כבר ממש לא העסק שלך... אני הולכת.. לפני שאני מקיאה..."

אמרתי וקמתי מהשולחן מעיפה את הכיסא אחורה..

"שיחנקו.." אמרתי בקול והתקדמתי לכיוון המדרגות..

הדמעות המשיכו לרדת.. סירבו לעצור... מישהו שכח לסגור ת'ברז...

פתאום הרגשתי מישהו אוחז בידי...

"דניאל.. תקשיבי לי.. א..ני...אני...."

"אתה מה??? מה עוד תגיד לי שלא שמעתי?? איזה עוד טעויות עשיתי איתך????"

"מה שהיה בינינו לא היה טעות דניאל.. את יודעת את זה..."

ערן קירב אותי אליו אחז במותניי ביד אחד ובשנייה את ידי...

"את הרגשת את זה.. בדיוק כמו שאני הרגשתי...."

"יפה אמרת... ה=ר=ג=ש=ת=י...."

"דייייי... את הורגת אותי..." ערן לחש אליי.. מקרב אותי עוד יותר...

מרגישה כבר אותו נושם...

רוצה אותו כל כך..

אבל נגעלת...

פגועה..

כואבת...

"אל תגעעעעעעע ביייייייייי" נלחמת בו... אבל הוא לא מוותר...

"אני רק חושבת על איך שנתתי לך לגעת בי.. לנשק אותי... להטריף אותי... רק חושבת
שהכל היה סתם שקר.... סתם חרא...."

"לא נכון!!! לא היה שקר... אני תמיד אהבתי אותך.. אבל המחשבה שאת לא אוהבת אותי..
לא מרגישה אותו דבר כמוני... את רק אותו אוהבת.. בחיים אל תצליחי לאהוב אותו
כמוני.. בחיים... אני רק פרס ניחומים שלך... המחשבה הזאת שיגעה אותי....."

"אתה יודע שאתה לא היית בשבילי פרס ניחומים!! אתה יודע שכמעט התמסרתי אליך נכון????
אהה בטח כבר שכחת..."

שתקתי וניערתי אותו מעליי..

"שיהיו לך חיים טובים..." אמרתי לו והלכתי..

הוא רדף אחריי ומשך אותי אליו שוב...

בכיתי כמו שבחיים שלי לא בכיתי..

בגדו בי..

שני האנשים הכי קרובים אליי תקעו לי סכין ישר בלב...

"אולי תעזוב אותי כבר?" אמרתי ובכיתי..

"אל תעשי לנו את זה..." הוא ביקש.. כמעט התחנן..

"אני לא עושה כלום.. זה אתה הרסת יפה מאוד לבד..."

"אני אוהב אותך.."

הרגשתי איך הכעס משתלט עליי.....

הלכתי משמה..

אבל ברגע האחרון התחרטתי..

הסתובבתי..

ראיתי שהוא עדיין עומד שם.. מסתכל עליי...

התקרבתי אליו.....

וכשעמדתי לידו...

לא יכולתי להתאפק יותר...



סלאאאאאאקקקקקק

העפתי לו כאפה...

"אתה הבטחת לי..." אמרתי לו..

בוכה..

כאובה...

נבגדת..



אמרתי והלכתי משם....

יצאתי מהקניון והלכתי שעה ארוכה..

עד שהגעתי לרחוב שלי...

לא האמנתי שעשיתי את כל הדרך לפה משם בלי אוטובוס.. או מונית...

בזמנים אחרים לא הייתי עושה את זה..

אבל עכשיו זה עכשיו..

עדיין בוכה וכואבת.. התיישבתי על הספסל שמול הבית שלי..

ובכיתי..

התקפלתי מכאב...

אחרי כמה זמן.. לא יודעת כמה..

נכנסתי הביתה...

נזרקתי על הספה..

וככה מכורבלת עצמתי את עיניי..



שוב נזכרת בו..

בזבל הזה שבגד בי..

נזכרת איך נתתי לו לגעת בי..

איך כמעט קרה מה שקרה...

איך שהרגשתי טוב עם עצמי אז..

אבל עכשיו מרגישה זולה..

מרגישה חלאה..

בא לי למות...



עליתי לחדר שלי והחלפתי לפיג'מה..

שכבתי על המיטה עד ששמעתי דפיקות בדלת..

חשבתי שזאת אמא..

ירדתי באדישות למטה...

כואבת על כל צעד שאני עושה..

כואב לי בלב..

הנשמה שורפת!!

זועקת לעזרה...



מתי אני יפסיק לסבול??



הגעתי אל הדלת וחיפשתי את המפתח..

כשהגעתי אליו הכנסתי אותו לחור הדלת..

מסובבת אותו באיטיות...



פתחתי את הדלת..

ומולי עמד לא אחר מאשר...