חיים שלי לאן הלכת?

ל           


נשבעתי לא לומר את שמך יותר, אבל אני לא יכולה להפסיק.


אני זוכרת את היום ההוא שהלכת, רבנו ויצאת כועס נהג שיכור וחסר לב שנסע במהירות מופרזת התנגש בך. ואני נשארתי שם לצידך, נשמתי איתך את נשימותיך האחרונות, נישקתי אותך בשפת המדממת שלך. שטפתי במים את פניך מלאות הזיפים.


האמבולנס הגיע מאוחר מדי,  את זה אתה בטח לא זוכר כי אתה כבר היית בעולם הבא, לצד המלאכים שרק בחלומות קיימים! כי אתה היית מלאך היית טוב מדי בשביל להישאר בעולם הזה.


רציתי לומר לך שאני כל כך אוהבת אותך, אני רוצה שתפס לחלון בחדרי ותצחק כמו פעם, שתשאיר לי מכתב עם ורד או חפיסת שוקולד. שתשיר לי סרנדה מתחת לחלון עם הגיטרה שלך וקולך המחוספס. שתציף אותי באהבה והרגיש מאוהבת ואהובה. אתה כל כך חסר לי, אני לא יכולה לעצור ולא לבכות אני רוצה להחזיר הכל אחורה.


אני רוצה להחזיר אותך ואת האהבה הסוערת שהייתה לנו. רוצה אבל לא יכולה!


למה הגורל כל כך אכזר? למה אלוהים שכל כך אהב אותך וברא אותך לא יכל לעזור גם הפעם.


למה כשהתפללתי כששכבת מדמם למרגלות רגלי הוא לא עזר? למה אתה לא כאן היום בשביל לומר לי "יהיה טוב" ולהשאיר אותי אופטימית.


החותם שלך טמון בכל אחד מאיתנו אבל אף אחד לא מראה את זה כמוני. אלוהים לקח אותך ממני ואתה לקחת איתך את השנמה שלי.


בלעדיך אין משמעות לחיי, בלי נשיקותיך אין לי סיבה לקום בבוקר, בלי השריקות שלך אין לי טעם לקום וללבוש את הגינס שכל כך אהבת, בלי הרוגע והשלווה שלך אני תמיד היסטרית.


אומרים שמלאכים יש רק בשמיים, אבל אתה היית ההוכחה לכך שזה לא נכון, היית מושלם, חתיך עולמי כולם קראו לך ואני הוספתי "חתיך עולמי גדוש בהרבה אהבה ולב טוב".


היינו רק בני 17 כשזה קרה, אני כבר בת 20 ואתה נשארת צעיר לעולמים בנשמה ובמראה.


אני חושבת שככה רצית לא? תמיד שהיית משחק בשערי הגולש לחשת לי בשקט כמה מילות אהבה משירים מפורסמים. יש לי עד היום על המיטה את הדובון הגדול שהבאת לי ועד היום בכד את הזר פרחים שהבאת לי אבל הם כבר נבלו בדיוק כמוך.


תמיד רציתי לבקש ממי שכותב את הגורל שלך למעלה, למחוק את  היום בו נהרגת אבל עוד לא מצאתי מישהו כזה, וכשאני אמצא לא משנה כמה כסף אני ישלם ומה אני אצטרך לעשות אני אחזיר אותך!


תאמין בי כמו שהאמנת בי תמיד, כששיחקנו כדורסל וכולם זילזלו בי אתה עמדת מאחור ותמכת, היית שם כשקלעתי את הסל הראשון אבל היום אתה לא שם כשאני קולעת את האחרים.


כל כך רציתי שתראה את הבגרות שלי, אתה שתמיד אמרת לי להשקיע ולשים את הבגרות מעל הכל, אתה הוא זה שבגללו קיבלתי את הציון הכי גבוה בבית הספר- הציון שהיה שייך לך.


אני עדיין לובשת את גקט העור שלך ששכחת אצלי ואני לא אפסיק ללבוש לעולם! הוא הזיכרון המתוק כמו דבש שהשארת אצלי הוא משקף אותך: אצילי, מתוק, מצחיק, יפהפה, בעל לב רחב, חמוד ותומך.


אני אוהבת אותך               .


                                                 ממני                    האוהבת!


 


מצטערת שאני הורסת לכם אבל הסיפור הוא לא אמיתי. אבל הוא יכל להיות! אז אל תזלזלו ותהיו נחמדים!