הבלונדיני שלי..פרק ו':]

קמתי אל הדלת..

הסתכלתי בעינית ולא ראיתי דבר..

"מי זה??" שאלתי..

לא ענו..

פתחתי את הדלת ומולי עמד לא אחר מאשר תום..

"מה אתה עושה פה?" שאלתי את תום והשפלתי את מבטי..

"מה אני עושה?? זה מה שאני עושה.."

הוא אמר ודחף אותי אל הקיר טורק אחריו את הדלת..

נדף ממנו ריח חזקק..

של אלכוהול...

"תום?? שתית??"

"כן.. קצתתת.. אז מה??? בעיה????"

"כן בעיההה... תום מה קורה לך??"

"מה קורה לי??? אני יגיד לך בדיוקק מה קורה ליי" תום אמר והחזיק בזרועי בחוזקה..

"אחח תום אתה מכאיב ליי..."

"גם את מכאיבה ליייייי.. למה הלכת באותו היוםם??? אההההה??? מה אני לא טוב לך
מספיק???

הנשיקות שליייי לא טובוווווווווותת לך מספייייייייקקקקקקקקקק?????" הוא הרים את
קולו במקצת וטון הדיבור שלו הפך צעקני יותר מרגע לרגע..

"תגיד לי אתה בסדר??? דבר ראשון תעזובב אותייייי" אמרתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו...

תום לא וויתר.. הוא רק הכאיב לי יותר..

"אני אוהב אותך.." אמר והתקרב אליי "אני לא יכול להסביר את זה..."

"תום.. מספיקק.." אמרתי כמעט מתחננת..

תום נישק אותי... הוא הכניס את הלשון שלו אליי וחיפש את לשוני.. הוא מצא אותה ושיחק
בה..

התמלאתי גועל...

הוא שיחרר את אחיזתו בי ועבר למותניי.. מחבק.. מצמיד אליו..

"תוםםםם עזובבב אותיייייייייייי" ניסיתי להוציא את שפתיי משפתיו...

"שששש... את תראי שאת תהני יותר ממני..."

" מההה?? תום?? אתה לא נורמ..." לא הספקתי לדבר ותום צירפת אותי שוב...

הוא חדל מלנשק אותי והחל לעבור על צווארי.. בנשיקות..

"תוםםםםםם.. מספייק תווםם מה אתה עושהההה???"

"אני מראה לך אהבה... אני אוהב אותך בואי תראי עד כמהה.........."

תום דחף אותי על הספה.. עדיין אוחז בי...

עדיין מכאיב..

"דיייי תוום אתה מכאיב ליי.."

תום הוריד ממני בכוח את הגופייה והמשיך לנשק אותייי.. הוא לא נתן לי להשתחרר..

הוא הוריד לי את המכנס בחוזקה והוריד את חולצתו..

"תוווווווםםםםםםםםםםם דיי תווםםם תתעוררר אל תעשה לי את זההה... דייי אתה מכאיב
ליייייי"

אותו זה ממש לא עניין...

"ששש דייי מאמי דיי.. בואי תראי איך אני עושה לך נעים.."

אמר וליטף לי את הכתף.. מוריד את הכתפיייה של החזייה....

שולח יד לכפתוריי מכנסיו ומוריד אותם.. נשאר בבוקסר..

החולצה יורדת ממנו והוא נעמד מולי בתחתונים..

"את עוד תודי לי על זה יום אחד.." אמרת ונשכב מעליי..

הוא ניסה להוריד לי את התחתונים..

הייתי בטוחה שהוא יאנוס אותי...

"תוווווווםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם מספיייייייייייקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק" צרחתי
מתוך בכייייי..

תום הפסיק והתסכל עליי.. כאילו התעורר מתוך חלום...

בכיתי ולא הצלחתי להרגע...

"מה אתה עושה ליי?? מה......?" אמרתי חלשה וכואבת..

מנסה לחסות את עצמי בידיי.. להסתיר...

"מה אני עושה?? מה??? דניאל... אניי.. אנייי..." אמר ונגע בבטני..

קפצתי..

נרתעתי..

"לא עודד.. בבקשה תעזוב אותי... אתה לא יודע מה אתה עושה.... אתה שיכור..."

"נכון.. אני שיכור...-אמר והסתכל על ידיו- מה עשיתי... מה כמעט ועשיתי לך.."

הוא הסתכל עליי מעביר מבט על גופי ועל גופו כלא מאמין...

"מה כמעט ועשיתי לך יפה שלי.. אהובתי... אני כל כך רוצה אותך שלי.. זה משגע אותי...
סליחההה.. מה אני יכול לעשות בשבילך??"

"אתה יכול פשוט ללכת.. עזוב אותי בבקשהה.. בבקשהההה.." אמרתי כולי בוכה.. מסוחררת..
לא מאמינה...

"כן.. כןן... סליחה.. אני פשוט... סליחה...." הוא מילמל...

רציתי להעלם..

רציתי למות..

למות ודיי!!

להפסיק את הסבל הזה...

עד שאני טיפה מאושרת.. טיפה מרגישה מאוהבת... אולי..

הוא מופיע לי..

התום הזה..

למה זה טובב.. למהההה...

תום התלבש והתקרב אליי.. חושב אם לגעת בי.. לא לגעת..

מהסס...

ושולח נשיקה באוויר..

"אני לא יודע מה קרה לי... אניי סליחה... ממש סליחה...."

"תלךךך רק תלךךךךךךךך אני לא רוצה לראות אותך יותררררררררר" צעקתי אליו.. מגמגמת
מהבכיי...

מההיסטריה..

משותקת מהפחד...

הוא לא אמר כלום..

הסתובב והלך...



הסתובבתי לצד השני ובכיתי..



למה הדברים האלה קורים ר=ק לי?? למהההה??

אלוהיםם.. מספייקק...

תחוס עליי...

לא מגיע לי את כל זה.. באמת שלאא..

דייייייייייי

צעקתי..

שוב בפנים..

שוב שומרת...

שוב לא מוציאה החוצה...

לאן הגעתי??

ידיד שלי מנסה לאנוס אותיייי????

אני פוחדת מידיד שליייייי????

יכול להיות מצב כזהה???

לא נראה לי...

ממש לא נראה לי...



המשכתי לבכות..

לא יודעת כמה זמן.. אבל כל כך בכיתי..

בכיתי על הכל...

בכיתי כל כך כל כך חזק עד שלפתע שמעתי..

"דניאל"

לא יכולתי להסתובב.. עדיין כאב לי כל הגוף...

אבל מבלי להסתובב ידעתי..

פשוט ידעתי מי זה...

"דניאל..?"

לא עניתי.. ידעתי שזה הוא...

"דניאללל חיים שלייי מה עשוו לך??? מהה???"

הוא סובב אותי על גבי וצמרמורת עברה בגופי..

כמו אז...

כמו תמיד...

"בן.. מ..ה מ..ה את..ה עושהה פה??" אמרתי כולי מתנשפת מהבכי..

רועדת..

קפואה...

כואבת...

"הדלת הייתה פתוחה אז נכנסתי... מה קרה פה?? למה את.. את... ככה??" שאל אותי בן
ובחן את גופי..

"כלום... זה ממש ממש כלום..." אמרתי והרגשתי איך שוב הדמעות חונקות את גרוני..

הדמעות לא איחרו לבוא...

"הייי.. מה קורה יפה שלי?? ספרי ליי..."

"זה... ז...ה..." שוב גימגמתי...

"מה זה מאמי??"

"זה תום... הו...א...הו..א..השתגע....לא...יו..ד.ע.ת...מ..ה...נכנס...בו..."

"הוא עשהה לךך את זההה??? הוא הפשיט אותךךך?????" אמר בן בכעס ותוך השנייה השתנה
גוון פניו לאדוםם..

"אני יראה לו מה זהההה.. אני יראה לו מה זה לגעת בךךך.... בנזונהה!! מנ מנ
מניאקקק!!!"

בן קם מהספה לכיוון הדלת..

"בןןן" אמרתי בשארית כוחותיי..

הוא הסתובב אליי..

עיניו זרחו.. כמו תמיד...

שוב אליי... כמו פעם...

הוא ניגש אליי..

"אל תלך... אני.. אני...." אמרתי עדיין חלשה... לוחשת אליו...

"את מה מאמי??" הוא אמר ברוך האופייני לו...

"אני צריכה אותך איתי עכשיו...." אמרתי ולא האמנתי שזה מה שיצא לי מהפה...

'את מה לעזאזלללל?????' שאלתי את עצמי מבפנים... 'סתומהה!!'

בן קם מהספה וניגש לחדר הסמוך.. מוציא משם שמיכת פוך..

ניגש אליי.. ומכסה אותי...

חזרתי לבכות...

רעדתי...

היה לי קר ועצוב.. רע...

רע בנשמה...

בפנים...



בן חיבק אותי חזק חזק ונכנס איתי מתחת לשמיכה...

הוא נתן לי נשיקה בלחי והצמיד אותי אליו..

"אל תדאגי יפה שלי.. אני כאן.. ובאתי כדי להישאר..."

הסתכלתי עליו...

"אני ישמור עלייך.. אני כל כך מצטער על הכל..."

"גם אני מצטערת.. מצטערת שצעקתי.. מצטערת ש....."

"שששש.. -בן שם את אצבעו על שפתיי.. מלטף אותן.. מתקרב אליי- עזבי את הכל.. העיקר
ששנינו פה..."

הוא התקרב אליי..

יותר ויותר...

ריח הבושם שלו..

המשכר..

שהטריף אותי...

הוא מצידו כבר תכף ומנשק אותי..

כמו פעם...

כמו שרציתי.. או בעצם.. רצינו...

אבל לא....

ממש לא!!!!!



"בן.. אל תעשה את זה.. יש לי חבר אתה יודע..."

"כן אני יודע.. אבל את אוהבת אותיי..."

הוא שוב התקרב..

כל כך רוצה,

אבל לא יכולה...

"דיי בן.. לא עכשיו.."

אמרתי והתכרבלתי בזרועותיו החסונות..

נשמתי את ריחו...

התמכרתי לתחושה...



וכך,

נרדמתי....