הבלונדיני שלי.. פרק ד:]

טוב אז זה הולך ככה..

ביקשו ממני כבר הרהב לפרסם שוב את הסיפור שלי כי הכל הסתבך להם..

אז ניסיתצי לפרסם אותו בשני חלקים..

אבל הוא מאווד ארוךך(הסיפור) והאתר מקבל רק חצי ממנו בכל פעם...

בגלל זה התחלתי לשלוח לכן הכל מחדש ואז הכל התפקש..

כמו כל דבר.. (אני ילדה שחוקי מרפי נכתבו עליה.. מה אני יעשה?!)

אז עכשיוואני יעשה לכם קצת סדר בבאלגן..

הפרק הראשון..:פרק א'

השני : המשך לפרק א'

השלישי: עוד המשך לפרק א'

הרביעי: המשך מספר 3 לפרק א'

החמישי: המשך מספר 4 לפרק א'

השישי: המשך מספר 5 לפרק א'

השביעי: המשך מספר 6 לפרק א'

השמיני: המשך מספר 7 לפרק א'

התשיעי: הבלונדיני שלי.. פרק ב:]

והעשירי: הבלונדיני שלי.. פרק ג..:]



(ככה קוראים לפרקים שפירסמתי לפי הסדר של הסיפור ומכאן זה ילך לפי אותיות הא-ב)

ועכשיו...

שקצת מסודר לכם הכל..

קריאה נעימהההה!!=]



פרק ד':



וכך שכבנו...

מחובקים.. ביחד.. ידי בידו... על הספה בסלון..

כשקמתי ראית שאני עדיין עם תחתונים וחזייה..

עדיין על ערן...



נרדמנו?



הסתכלתי עליו..

הוא כזה מדהים..

הוא כזה יפה... ממש מלאך...

אני כל כך אוהבת שהוא מנשק אותי..

אני נמשכת אליו בצורה אדירה..

בלתי ניתנת להבנה...

והיום,

היום הרגשתי איתו משהו.. משהו חזק...

הרשיתי לעצמי להיסחף איתו..

ונהניתי מכל רגע...

'עשיתי נכון שעצרתי אותו?' חשבתי לעצמי..

'בטח נכון!! זה מה שהרגשתי.. זה מה שהחלטתי..ואני שלמה עם זה!!' עניתי לעצמי
וחייכתי..

חזרתי לשים את הראש על החזה של ערן..

מתכבלת בין זרועותיו..

עצמתי את עיניי..

ופיתאום היה צלצול טלפון..

קמתי מערן בעדינות.. משתדלת שלא להעיר אותו..

את המלאך שלי..

"הלו?" עניתי..

"חומד? את ערה?" שמעתי את קולה של קורל מעברו השני של הקו...

"חחח כן פוסטמה!! אז איך אני מדברת איתך?"

"חחח לא.. פשוט רק 11 וחצי בבוקר... מה את עושה ערה?"

"אני פה עם ערן.." אמרתי ולפתע הרגשתי את ידיו של ערן עוטפות אותי סביב מותניי..

מצמידות אותי אליו...

קפצתי..

"אתה ער?" שאלתי טיפה מופתעת..

"כן.. כשלא הרגשתי אותך איתי ישר קמתי.." הוא חייך אליי..

חייכתי בחזרה וסיננתי לעברו "חנפן אחד!!"

"הלו?? דניאל??" שמעתי את קורל..

"כן.. כןן אני איתך..." עניתי לה בעודי מרגישה את ידיו החמות של ערן על בטני
החשופה.. מלטפות...

"את עם ערן???"

"כן... למה את כל כך מופתעת??" שאלתי את קורל שנשמעה מוזר מהרגיל...

"סתם.. אני חייבת לדבר איתך... מה את עושה היום??"

"אממממ אני? - ערן החל מנשק אותי בגב.. בכתפיים.. בצוואר..- אני בינתיים בבית..
ואת?"

"חשבתי ללכת היום לקניון... אני פוגשת את עמית ב-8... רוצה לבוא איתי??"

"לאן לבוא איתך?? לפגוש את עמית??" שאלתי...

"חח לא סתומה... לבוא איתי ככה ב-6 וחצי שנסתובב קצת..ככה אני גם ידבר איתך.. אני
חייבת!! רוצה?"

"כןן... סבבה!!" עניתי.. וערן לא חדל מלנשק אותי..

"אז אני ידבר איתך מאוחר יותר יפה שלי..."

"בסדר מאמייי.. יאללה ביייי!!" עניתי וסיימתי את השיחה...

"סתומיי אתה לא רואה שאני מדברת??" העפתי ממני את ערן...

"אז מה??" הוא השיב לי בחיוך המקסים שלו...

שתמיד ממיס אותי...

חייכתי...

"אז מה? איך אתה מצפה שאני יתרכז ככה?"

"מה? אני מפריע לך לריכוז?"

"חחח מה נראה לך??- שאלתי חצי צוחקת...-בוא נראה אותך מתרכז במשהו כשמישהי מנשקת
אותך..."

"בואי נראהה!!"

הוא אמר ומשך אותי אליו.. לנשיקה חמה...



"אני הולכת להתלבש!!"

הודעתי לו ועליתי למעלה...

שמתי עליי טרנינג וגופייה...

ירדתי למטה וראיתי את ערן לבוש..

יושב על הספה ומסתכל עליי יורדת במדרגות..

"כן? שאלתי.. "אפשר לעזור לך?"

"כן... את יכולה בבקשה לבוא רגע?"

"כן..." עניתי והתקרבתי אליו...

"שבי לידי..."

התיישבתי...

"דניאל.. אני רוצה לשאול אותך משהו..."

"שאל בני.." עניתי לו..

"חחחחחחחחחחחחחחחחחחח" הוא צחק.."לא.. ברצינות..." הוא ענה ופניו הרצינו..

"סליחה סליחה.. כן.. שאל..."

"את יודעת שאני אוהב אותך נכון??"

"נכון.."

"ואת יודעת שאני בחיים לא יפגע בך.. את יודעת?"

"כן ערנוש.. אני יודעת..."

"את בטוחה נשמה שלי??"

"כן מאמי... אני בטוחה!! מה יש ערן? אתה רוצה לספר לי משהו?"

התקרבתי אליו.. נוגעת בפניו עם כף ידי...

"אני מצטער.. באמת.. אני כל כך מצטער.."

"מה? על מה ערנוש?? מה קורה..?" שאלתי מבולבלת...

"אני... אניי..."

השתררה שתיקה...

שקט מוחלט..

אף פעם אי אפשר לדעת מה משמעות השקט הזה..

טוב..?

או שבעצם רע.?

"ערן?"

ערן הרים את מבטו אליי..

"אני כל כך מצטער.. ממש לא התכוונו.. אני..." ערן החל לגמגם..

"ערן תגיד לי מה יש??"

"את יודעת מה?! עזבי...."

"שום עזבי!! ערן מה אתה צריך לספר לי???" פה כבר הייתי עצבנית...

"אני צריך לספר לך.. ש..."

תקעתי בו מבט שואל...

"ש... אני אוהב אותך!!!" הוא חייך אליי...

"מה? חחח זה כל הסיפור??" השבתי לו חיוך...

"מה? זה ממש לא זהו!! אני מרגיש אלייך דבר ע=נ=ק=!! אמר והדגיש כל הברה.אני לא יודע
מה אני יעשה בלעדייך..." ערן הרכין את ראשון כלפי מטה..

"אתה לא צריך להיות בלעדיי!!! אני בחיים לא יעזוב אותך.." הרמתי את ראשו והכנסתי את
כף ידי לידו..

"זה אנחנו לנצח... זוכר?" הזכרתי לו את המשפט שהוא אמר לי... ""אני ואת זה לנצח..""

ערן חייך אליי וחיבק אותי...

פיתאום בטני קירקרה.. חחחחחח ערן שמע את זה..

"את רעבה נשמה שלי??"

הנהנתי בראשי לאות הסכמה והוספתי.. "מאוד!!"

"נו.. אז למה לא דיברת? עכשיו רק 12.. הואי אני יכין לך ארוחת בוקר צהריים..."

"חחח אתה??" צחקתי...

"כןן!! מה כל כך מצחיק אותך??"

"כלום.. חחח נו תכין לי ארוחת בוקר.. נראה אותך..."

ערן שלח אליי חיוך ונכנס אל תוך המטבח...