הדמעה....

דיברתי עם חברות בהפסקה, לרגע הסטתי מבטי והבטתי בך...

בלי שהרגשתי האהבה פגעה בי..

כמו חץ חדרה ישר לעמקי נשמתי...

לרגע זה צרב, באותה שנייה זה כאב...

אך אחר כך התפשט חיוך על פני, והרגשתי תחושה שלא הרגשתי מימי חיי...

חוויתי כבר אהבה, אבל לא אהבה כמו שכעת אני מרגישה...

את האהבה, הכחשתי..

בשמשך הרבה זמן הסתרתי,

כי פחדתי, פחדתי לבהיפגע...פחדתי שאתה לא תרצה באהבה!

אבל עכשיו להתכחש לרגשותיי אני לא יכולה, כי באותה שנייה..

התאהבתי, התאהבתי בך...

כרגע אולי אני כואבת, אבל גם כן אוהבת...

כי לכאב שבאהבה הזאת אין סוף, אבל אתה שווה את זה, שווה את הכל...

רוצה ולא רוצה לאהוב, לא יודעת מה לעשות...

לא יודעת מה לעשות עם האהבה הזאת שאותי מטריפה,

לא יודעת מה לעשות עם ההרגשה הזאת שאותי ממיסה,

לא יודעת מה לעשות עם ההרגשה העצומה הזאת שעליי משתלטת,

לא יודעת מה לעשות עם להבת האהבה שבתוכי בוערת...

יושבת, וחושבת...

יושבת וחולמת...

זה מה שאני עושה כל היום, מדיימנת אותך לידי אהוב שלי...

זה אולי נשמע לא מעניין, אבל אין סוף למחשבות שלי עלייך,

אני יכולה לדמיין את פנייך, וזה ישר מעלה חיוך על שפתיי...

רוצה אותך, ויכולה לחלום עלינו יחד עד בלי די...

לא משנה איפה אני,באיזה מצב ומתי...

התמונה שלך תמיד במוחי, במחשבותי...

לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך, גם לא לדקה...

די, אני לא יודעת כלום...חוץ משמה שאני מרגישה זו אהבה!

יושבת בחדר, וכרגיל חושבת, וכרגיל..חולמת,

ודמעה אחת יורדת, זולגת על פניי...

דמעה כל כך נוצצת, דמעה כה שבירה כה עדינה,

דמעה יפה...דמעת מים, דמעה מתוקה...

אני לא יודעת אם הדמעה הזאת היא מאושר או מעצב,

לא יודעת אם יש לנו סיכוי להאהבה, רק שמחה שהכרתי אותך...

אז תגיד לי אתה, האם הדמעה הזאת אמורה להיות מעצב או משמחה?

כי כאבי תלוי רק בדבר אחד...בך!

תלוי במה שאתה מרגיש, למרות שממני אתה מתחמק ומכחיש...

לא יודעת אם אני חשובה לך, אבל זה לא משנה, כי לנצח...

אני יאהב אותך!



עדי