לך, שאף פעם לא תהייה שלי...

זהו! התחתנת! כולם ידעו שזה יקרה, הייתה כבר הזמנה, סגרתם על אולם, ואפילו שמלת
כלה כבר הייתה...

רק אני, טיפשונת שכמותי, באמת האמנתי שהיום ההוא לא יגיע...

זה היה מאוד קשה, לראות אותך מתהלך לעברה עם ניצוצות בעניים, עומד מולה ומוריד לה
את השל , כשברקע מתנגן השיר שעד היום מהדהד בראשי...

אני בטוחה ששמת לב, שמת לב לדמעות שהמיסו את פניי,

באותו הרגע הרגשתי שהחמצתי משהו , שפיספסתי...אותך!

אני לא אשכח את האהבה שהייתה ביננו, את האהבה הזאת שרק אני ואתה היינו נוכחים לה,
שכל כך היינו מאושרים בתוכה.

היה ביננו קשר מיוחד, מלא תשוקה, משיכה א ד י ר ה!!!

זוכר איך היינו מקדישים אחד לשנייה שירים ? זוכר את המקומות שבהם היינו נפגשים? זה
היה פשוט חלום!

אין לי מזל...אתה כבר לא שלי...

בתוך תוכי אני יודעת!!! שנינו יודעים שאתה לא צריך להיות איתה...הרי אתה בעצמך באת
ואמרת לי שבוע לפני החתונה, שאתה לא מסוגל להיות במקום שאתה יודע שיש מקום שיכול
להיות לך יותר טוב בו, אז..למה? למה בכל זאת החלטת לוותר עליי?

הייתי בטוחה שאחרי החתונה לא אזכה לראות את העניים הכחולות המדהימות שלך, ולשמחתי
זה קרה, ראיתי אותם, במקום ובזמן הכי לא צפוי, אבל לצערי השמחה הייתה מוקדמת למדיי,
כי...מאותו הלילה ההוא לא שמעתי ממך יותר, וכבר עברו חודשיים מאז.

אני שולחת לך הודעות, אתה מתחמק.

אני מקדישה לך שירים, אתה לא מגיב...

אם רק היית יודע עד כמה גודל אהבתי אלייך!!

יקירי, עם כל הכאב שבלב, אני מודעת לעובדה שאף פעם לא תהייה שלי.

לא נותר לי, אלא לאחל לך את כל הטוב שבעולם, שתמיד תחייך ותהייה מאושר, ושאף פעם לא
תסטה מדרך הישר....

תמיד תזכור שעדיין אני כאן, ומי יודע? אולי בבוא היום אהייה זו אני

שאחכה לך בסוף הדרך................

אוהבת תמיד, טולי.