לאחד שלי

אני זוכרת את זה טוב מאוד... אני ואתה הכרנו לפני 10 חודשים.


כשהייתי אצל חברה שלי קרן שגרה חצי שעה נסיעה ממני, הייתי איתה למטה, היה זה יום שישי בערב, ראיתי מעבר לכביש כמה נערים ואז אחד מהם צעק "קרן?!" זה הית אתה, חצית את הכביש ובאת אלינו, לא הכרתי אותך, הייתי דיי בישנית, שאלת אותי מאיפה אני, איך קוראים לי, בת כמה אני ומה אני עושה פה. קרן הכירה בינינו, הכרנו בדיוק יומיים, במשך היומיים האלה הכרתי אותך בתור מישהו עם חוש הומור מאוד מפותח וזה מצא חן בעיני, אתה אמרת לי שאני מוצאת חן בעיניך ושאתה רוצה קשר, שאלת אותי אם אני מוכנה ואני לא ידעתי, רציתי, אך הכרתי אותך רק יומים ואתה אמרת לי שאתה רוצה שנלמד להכיר דרך הקשר, אמרתי לך שאנחנו גרים רחוק אחד מהשני ואתה אמרת שיהייה בסדר, אך אז הייתי רק בת 14 וחצי ואתה היית בן 18 וחצי, 4 שנים הפרש, אתה אמרת לי שהגיל אינו קובע. הסכמתי. עם הזמן הכרתי אותך ולמדתי לדעת מי אתה והבנתי שאתה הבחור הכי מקסים שאי פעם הכרתי, רומנטיקן, מתחשב, אוהב, מעניק, אחד שמוכן לתת המון. התאהבתי בך בצורה מטורפת ואתה אהבת אותי מעל הכל. הקשר שלנו היה מצוין, בלי שום גורם שיפריע. ואני זוכרת את היום שהיה לנו חודש, הזמנת אותי אליך, כשהייתי מול דלת ביתך אתה צלצלת לפלאפון שלי ואמרת לי פשוט להכנס, פתחתי את הדלת וראיתי מראה שאני בחיים לא אשכח, כל הבית היה חשוך, היה שביל נרות דולק לאורך כל מזדרון הבית עד לחדר שלך, הייתי בהלם, צעדתי בשביל עד לחדר שלך, כל החדר היה מלא בבלונים אדומים, על הקיר היה שלט שעליו היה רשום "אני אוהב אותך", באותו רגע רק בכיתי ואז לפתע מוזיקת רקע רומנטית ומרגיעה הושמעה ברקע, הסתובבתי ואתה עמדת מאחורי אוחז זר ורדים ורודים יפהפה, הענקת לי שרשרת כדי שאני יזכור אותך כל חיי, זה היה היום הכי מושלם! עברנו הרבה יחד ואז גם הגיע היום בו התגייסת, באתי איתך ועם משפחתך ללשכת הגיוס, התגייסת לקרבי, חיל שריון, הייתי כל כך גאה בך אך גם פחדתי עליך. כשראיתי אותך עולה לאוטובוס לא יכולתי לעצור ובכיתי, אחיך היה זה שהרגיע אותי. היית משתחרר כל סוף שבוע, חמישי, שישי, שבת. ביום חמישי ישר מהבסיס היית בא אליי, עם המדים ועם הנשק, היית יושן אצלי, ביום שישי עושה קידוש עם המשפחה שלי, יושן אצלי עוד לילה, יום שבת בבוקר הולך למשפחה שלך וביום ראשון בבוקר חזרה לבסיס. היינו מדברים כל יום בטלפון והיית שר לי שירים שהייתי אוהבת, שולח הודעות כל בוקר ולילה. תיכננו איך לעשות את יום ההולדת שלנו שבמקרה זה יום אחרי יום, היינו ביחד 4 חודשים, ואז אני נפרדתי ממך כי אבי לחץ עליי, הוא טען שאתה גדול בשבילי ובוגר מידי זה היה הרגע הכי נורא, אהבתי אותך כל כך והרגשתי שליבי נשרף! הסברתי לך את המצב ואתה הבנת, אך בכית הרבה ואני זוכרת טוב מאוד את המילים שאמרת לי: "אני אוהב אותך ובשבילי עדיין לא נפרדנו, זאת לא פרידה אלא פסק זמן של כמה שנים עד שאת תגדלי ואנחנו נוכל להיות ביחד, כשאני יסיים את הצבא, אני מבטיח לך שאנחנו נחזור, אני לא יתן לך לברוח, אני יאהב אותך תמיד, אנחנו נחזור ואנחנו יום אחד גם נתחתן" אני רק בכיתי וחיבקתי אותך חזק. מאז עברו כבר 6 חודשים, אנחנו מדברים לפעמים בטלפון פעם בשבוע בערך, אתה בא לבקר פעם בחודשיים, ואני מאוד מתגעגעת לימים שהיינו יחד, אני אוהבת אותך עדיין ומתגעגעת, עכשיו אני בת 15 ואתה בן 19, אמנם אתה גדול ממני ב4 שנים וזה באמת משמעותי אבל אני אוהבת אותך ואני מקווה שאתה לא שכחת אותי!