התרדמת שלאחר התאונה °•»פרק 6«•°

הגענו הביתה ועשיתי סולחה בינו לבין כולם... נכנסו לחדר שכבנו ביחד על המיטה
מחובקים שמענו מוזיקה ונרדמנו...

בבוקר שמענו צעקות מהסלון ורצנו במהירות...

הגעתי לסלון ודפקתי צרחההה של החיייייםםםם!!!



========================================



כל הסלון היה מבולגןןןן... הדלת הייתה פרוצה וכל מה שהיה בסלון פשוט נעלם...

"פרצו לנו לביתתתתתתתתת" צעקתי

כפיר היה כולו עצבני וצעק "יאאאללההה אני לא מאמיןןן מחר אמאבא חוזרים מה נעשה מה
נעשהה??? סעמקקקקק איך לא שמענוו כלוםםם?!?!?!"

הייינו בשוקקק... איך פרצו לנו הביתה... איך עכשיו נסדר הכל עד שההורים יחזרו?!

פתאום היה טלפון... ראיתי על הצג של האלחוטי את המס' של אבא...

הוא בכה... שאלתי אותו בדאגה "אבא מה קרההה?? קרה לכם משהווו??"

שמתי על רמקול כי כפיר רצה לשמוע..

ואבא אמר "יסמין, כפיר.... סבתא..."

אני ואחי הסתכלנו אחד על השני בבהלה וצעקנו ביחד "מה קרה לסבתאאא??"

אבא השיב לנו בבכי "היא נפטרה..בזמן שהיא ישנה..."

פתאום כולנו היינו בשקט הטלפון נפל לי מהידיים והתחלתי לבכות ואז ראיתי את התמונה
של סבתא שתלויה מעל הספה והתחלתי והתחלתי לצעוקקק..

כפיר הסתכל עליי הוא היה בשוק פשוט לא זז כאילו קיבל הלם...

אורטל, אלמוג, יניב ועודד ניסו להרגיע אותנו אבל הבינו שזה חסר תועלת..

ואז אמרתי "לא מספיקק שפרצו לנו לבית.. גם סבתא נפטרה... דיייי מה ההמשך?! מההה???"

ההורים נתנו לא להירגע והתקשרו אחרי שעתיים ואמרו לנו שעוד שעה הם מגיעים כי הם
צריכים לעשות את הסידורים להלוויה... ושלא נספר עדיין כלום למעיין אחותנו הקטנה...

התחלנו לסדר את הבית למזלנו מהחדרים לא לקחו כלום כי כל אחד מהחדרים שלנו היה
נעול....

ורק את הסלון רוקנו..

כל הח'ברה הלכו אחרי שסיימנו לסדר ואני וכפיר הלכנו להביא את מעייני מהדודים אחרי
שסבא העביר אותה לשם אחרי מה שקרה :[

ולא סיפרנו לא כלום ממה שקרה כמו שאמאבא ביקשו... אבל כמובן שהיא לא ממש טיפשה והיא
קלטה שפרצו לנו הביתה... מסכנה שלי היא לא ידעה מה ההמשך שמצפה לה :'(

ההורים נכנסו הביתה וקלטו שכל הסלון נעלם... אבל זה לא הכי הזיז להם הם היו שקועים
בסידורים של ההלוויה ורק הרימו צלצול למשטרה שיבואו לראות טביעות אצבעות.

אני וכפיר היינו עם מעיין כל הזמן שהיא לא תקלוט אבל היא לא טיפשה וראתה שיש משהו
מוזר היא הלכה לאמא ושאלה אותה מה קרה...

אמא סיפרה לה כבר לא הייתה ברירה ואחותי הקטנה והיפה הזו פשוט נשברה ובכתה... לא
יכולתי לראות אותה בוכה לקחתי אותה לחדר ובכיתי יחד איתה וניסיתי להסביר לה שסבתא
לא מתה שהיא חיה בתוך הלב שלנו...

ניסיתי לעודד אותה למרות שאת עצמי לא הצלחתי..



ככה עבר היום המזעזע הזה....קמנו בבוקר ולא הלכנו לבצפר...שמנו את מעייני בבצפר
((היא כיתה א'))

ונסענו לבית קברות אמאלהה כמה בכיתי...

עבר לנו היום המזעזע הזה..

וגם השבוע...

וגם החודש שכבר יש מצבה.....

עברו להם כמו חודשים............

אני ויניב היינו כבר 3 חודשים ביחד כנ"ל אחי ואורטל וכנ"ל אלמוג ועודד!!



כל ה-3 חודשים האלה היו הכי קסומים בחיי כ"כ הרבה אהבה.. אהבה תמימה כזוו שמרגישים
שאף אחד לא יצליח להרוס..

אבל מה לעשות שתמידדד יש משהו שמפריע...



רוצים לדעת מה היה המכשול שסיכסך ביני לבין יניב?!

חכווו לפרקק הבאאא



תגיבווו

אוהבתתת

•°ƒU¢KiN` §pe¢iaL•°