רק רציתי שתדעי......

למה הלכת?



היום, אני נשואה ובת 31 ויש לי שלושה ילדים. זה קרה אז, כשהייתי בת 11. התאהבתי,
כמו כל בת 11 נורמלית. ויכולתי לעשות הכל! אבל הכל רק כדי שהוא יהיה חבר שלי. אבל
לרוע מזלי, הוא לא אהב אותי.

הוא תמיד נגרר אחרי ענבר (מלכת הכיתה), כל הבנים בכיתתי אהבו אותי רק הוא לא. הוא
טען שענבר הילדה הכי יפה! אבל כל הבנים אמרו אחריו "לא נכון! זה מאיה הילדה הכי
יפה!!!" בקיצר, אף אחד לא התנגד לו. הוא היה "מלך הכיתה" וענבר "מלכת הכיתה" וכולם
יודעים שעם יש מלך ומלכה, הם צריכים להיות זוג נכון? אבל הזוג הזה היה שונה, ענבר
היתה החברה הכי טובה שלי ואני שלה ולא יכולתי לפגוע בה. להגיד לה שאני אוהבת את דור
ואני רוצה להיות חברה שלו. אבל גם היא אהבה אותו. כל הבנות נלחמו עליו. ורק אני
ישבתי בצד וראיתי את ההמרחויות שלהן עליו. רציתי לבכות! בכל יום ויום הייתי חוזרת
הביתה ובוכה. שוכבת על המיטה קוראת ספר (לרוב רומנטיקה) ואז הייתי מתפרצת בבכי.

יום אחד החלטתי ללכת לכיתה לרשום מכתב אהבה לדור ולהסתלק מיד לשחק חיי שרה או
מחבואים. רשמתי את המכתב והכנסתי אותו למגירה של דור. עבר שבוע, שבועיים, חודש ושום
מילה מדור. התברר כי הוא לא פתח את המגירה כי יש שם ג'וק. בהפסקה סיפרו לי כי דור
הלך לבדיקות. הוא ידע שאני אוהבת אותו ואני לא ידעתי שום דבר מהצד שלו. עבר חודש,
חודשיים ואף אחד לא יודע איפה דור. רק אייל יודע והוא לא מוכן לספר לאף אחד. החלטתי
להתקשר לדור

"הלו? דור בבית?" שאלתי

"לא הוא בבית חולים" ענתה אימו נתקה את הטלפון ובכתה.

לא הבנתי למה היא בוכה? נסעתי עם אימי לבית החולים ושם שכב דור. הוא סיפר לי כי הוא
חולה סרטן. לפתע נשמע תו.... תו.... ודור אמר: "רק רציתי שתדעי...." וליבו הפסיק
לפעום. עד היום אני חושבת עליו. וכל הזמן בוכה כשאומרים לי "רק רציתי שתדעי...."