אהבה ראשונה ואולי אחרונה - פרק שישי: שכול ושמחה

לימודים לימודים ושוב לימודים נמאס לי כבר מביה"ס אני חייבת לעשות משהו בנוסף...

החלטתי היום שאני מחפשת עבודה כדי להעביר את הזמן אחר הצהרים במקום לשבת וחלחשוב כל
היום על רונן למרות שזה מאוד נחמד זה גם משביז אז התחלתי לחפש ולבסוף הגעתי ל"אולמי
ריחנית" והבוס שם ביקש ממני כבר באותו יום להתחיל לעבוד הייתי מאושרת רצתי הבייתה
התארגנתי וחזרתי והתחלתי לעבוד האמת שהיה ממש אחלה ולא חשבתי שאני יצליח ככה להסתדר
עם מגשים וכאלה אבל הבוס שלי דורון היה מאוד מרוצה ממני ובסוף הארוע הוא כבר נתן לי
סידור עבודה למהלך השבוע.

בשבת סיפרתי לרונן על העבודה החדשה והוא שמח בשבילי אבל לא אהב את הרעיון הוא אמר
שבגלל העבודה אני עלולה להזניח את הלימודים אבל הבטחתי לו שאני ילמד ואם הציונים
שלי ירדו מה 8.5 אני עוזבת את העבודה.

די מהר התאקלמתי שם אחרי חודשים ערב אחד ראיתי שאמא התקשרה מלא פעמים והתחלתי לדאוג
דורון אמר שאם אני רוצה אני יכולה ללכת להתקשר מהמשרד אבל שיהיה זריז אחרי 7 דק'
חזרתי לאולם בוכה דורון נלחץ וישר לקח אותי לצד ושאל מה קרה "היא בהרתי לו בוכה
ונרגשת

"מי בהריון?" שאל כמי שלא מבין.

"אחותי הגדולה בהריון אאני יהיה דודה יהיה לי אחיין או אחיינית חמודים" דורון חיבק
אותי ונרגע אמר לי מזל טוב ושיחרר אותי לאותו ערב.

בבית אצל רונן כולם שמחו מאוד בשבילי ואמרו שהגיע הזמן. מאותו היום הבנתי את רונן
איך הוא כל כך התרגש לקראת האחיינית שלו ואיך הוא התלהב בכל פעם שראה צעצוע חמוד או
שימלה קטנה וישר קנה אותה כי ככה אני הרגשתי בהתחלה קניתי רק צעצועים וכשנודע לנו
שזה בן הבגדים התחילו לזרום כל כך אהבתי את ההרגשה הזאת ואיך שרונן שמח בשבילי.

הקשר ביני לבין רונן פרח והיה נראה שאי אשר להפריד בינינו ככה כולם אמרו וכולם
קינאו באהבה שלנו כל הזוגות שהכרנו ניסו לחקות את הקשר שלנו ללא הצלחה כמובן וזה
החמיא לנו כי מעבר לזה שהיינו ביחד והה לנו כייף היה מסביב את החברים שלו ואת
החברות שלי רונן הסתדר מצויין עם החברות שלי ואני עם החברים שלו הם ראו בי כמו
אחותם הקטנה אני זוכרת כשרונן ואני התחלנו לצאת הם אמרו לי "זכית עכשיו לא רק ברונן
אלא גם בעוד 5 אחים" אני סידרתי להם את החברות שלי ועזרתי להם לאזור אומץ להתחיל עם
בחורות והיה ממש כייף לנו איתם .

באחת השבתות שרונן נשאר בבסיס החלטתי לצאת במוצ"ש עם חברה ועוד 2 ידידים שלי לבלות
במרכז העיר .

היה ממש אחלה ונהנינו אבל היינו צריכים לסיים מוקדם כי למחרת היה ביה"ס וגם זאת
הייתה תקופה מאוד מסוכנת שבה כל יומיים היה פיגוע ולפעמים גם פעמיים ביום אז הבטחנו
להורים שנחזור מהר התחלנו לעלות מכיוון כיכר ציון ללמעלה לתחנה שלנו בדרך ראינו
אנשים שמנגנים בתופים אפריקאים ומלא צעירים בגיל שלנו והרוב מהשכבה שלנו רוקדים
מסביב ושרים יותר למעלה היו חבורה של דתיים שרקדו לצלילי המוזקה החרדית העיר הייתה
מלאה באנשים שהיו מלאים בשמחת חיים הרבה זמן שלא ראיתי את העיר ככה מלאה ושמחתי
שאני חלק מהיום הזה שבו העיר מחזירה לעצמה את החיים למרות כל מה שישי מסביב. ברגע
שסיימנו לעלות את המדרחוב נפרדנו אני גלית מאהוד ויניב אולי דקה או שניים אחרי נשמע
פיצוץ מאחורינו הסתכלתי על גלית ואמרתי לה "אין מצב סתם רעש " גלית הסכימה איתי אבל
קלטנו את הפחד שהיה בעיניים אחת של השנייה ואז הרחנו שרוף האדמה הפסיקה לרעוד
ואנשים צעקו, תוך שניות הגיע צוות של מד"א גלית ואני לא הסתכלנו אחורה פשוט רצנו
ומהר הגענו לבניין כלל ושם ההורים של גלית באו לאסוף אותנו. שניה לפני שהם הגיעו
התקשר רונן שאל אם אני בסדר ואמר שהחברים שלו, האחים שלי נמצאים בעיר אבל לא עונים
מבלי לחשוב עמיים ראיתי שגלית עלתה לרכב של ההורים שלה ואניברחתי חזרה לאזור הפיגוע
ואז נשמע פיצוץ נוסף וחזק התחלתי לבכות אבל נזכרתי שלא אמרתי כלום לאמא שלי התקשרתי
אליה והודעתי שאני בסדר . הגעתי למדרחוב ונכנסתי לבפנים מבלי שירגישו ראיתי אנשים
שוכבים על הרצפה פצועים וזועקים לעזרה חיפשתי בין הפצועים את החברים של רונן ללא
הצלחה פחדתי ללכת לאזור שריכזו את הגופות יצאתי לבחוץ וראיתי אותם שם מדברים עם
רונן ואומרים שהם לא מוצאים אותי רצתי אליהם חיבקתי אותם ובכיתי וצחקתי ביחד הם
החזירו אותי הבייתה כשהגעתי ראיתי את אמא בוכה חיבקתי אותה ואמרתי לה שהכל בסדר
הלכתי לכיוון אחותי נגעתי בבטן שלה התקרבתי ואמרתי בלחש "בשבילך חזרתי" נשקתי על
הבטן הלכתי להתקלח ולישון.

הימים שאחרי המקרה היו קשים היו הלוויות וחברים מהשיכבה נפצעו למזלנו לא נהרגו חצי
מהשיכבה שלי הייתה באותו הרגע במדרחוב וכולנו היינו בדיכאון במשך ימים רבים את היום
שבו התפוצצו שלושה מחבלים ופצעו פיזית ונפשית למעלה מחצי שיכבה אף אחד לא ישכח.

רונן לא חזר גם בשבת שאחרי ובמשך הימים שעברו הוא רק אמר שעליו לדבר איתי על משהו
חשוב באותו יום שרונן חזר חגגנו את היומהולדת שלו קצת באיחור אבל חגגנו הכנתי לו
ארוחת ערב רומנטית על הטיילת בירושלים בנקודה שרואים את ירושלים העתיקה מוארת
באורות קטנים היה מאוד רומנטי הייתה שמפניה והמנות האהובות על רונן בסוף רונן לקח
אותי והושיב אותי עליו חיבק אותי ואמר לי "מיכאלי. אנחנו כבר שנה ביחד ואני אוהב
אותך יותר מכל דבר בעולם אני לא יכול לדמיין את עצמי חי בלעדייך. לפני שבועיים כמעט
ואיבדתי אותך והמחשבה על זה הטריפה אותי עד שיגעון. מאמי שלי אני אוהב אותך תתחתני
איתי?"

חייכתי הייתי די המומה ואז נישקתי אותו אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאני מסכימה.
רונן השתולל משמחה חיבק אותי והרים לאויר נישק אותי.

האמת שפחדנו לספר להורים שלנו כי בכל זאת אני בכיתה י"א והוא בצבא וזה לא מתאים אבל
החלטנו להתחתן בשקט כלומר רק שנינו עם שני חברים בסתר לא היה אכפת לי איך כי אהבתי
אותו וזה לא משנה אם תהיה מסיבה גדולה הוא משהו קטן של שנינו.אבל עם הזמן שעבר וככל
שהתקרבנו לחתונה אור החבר הכי טוב שלי התחיל לשכנע אותי שלא כדאי.

"מיכאל אני אוהב אותך כמו את אחותי אני חמכיר אותך תמיד חלמת להיכנס לאולם לכיוון
החופה כשאת לבושה בשימלה הכי יפה בעולם ושאת נראת כמו מלאך שכולם יסתכלו עלייך
וידעו שזה היום שלך אל תזרקי את זה למרות שאת אוהבת אותו" ככה היה אומר לי תמיד.
בסוף הוא שיכנע אותי לדבר על זה עם רונן.

רונן אמר שאם זה מה שאני רוצה נצטרך לחכות לפחות עד סוף י"ב כי ההורים לא יסכימו.
והוא צדק ההורים לא הסכימו לפני שאני יסיים י"ב ואנחנו נכנענו להם מהר מאוד.