לא יכולה יותר....

בס"ד.




היי....


מה המצב? מה קורה?


הבנתי כבר שאתה מנסה להתחמק ממני.... ניחמתי את עצמי שאולי אתה עם כולם ככה... אבל "בל נשלה את עצמנו"


בכל אופן אמרתי לעצמי שנמאס לי להסתיר..ואני יודעת שיש לך חברה ... ומודעת לזה שאני יוצאת לא בסדר איתה..... אבל אני חייבת להוריד


ממני את הכל..... אני יודעת שרוב הסיכויים שתתפוצץ מצחוק , או בטח תסתלבט עליי עם החברים אבל מבחינתי סבבה... אני אגיד רק את מה שאני


מרגישה ואם אתה רואה צורך לצחוק , אז גם טוב , לפחות אני אגרום לך לחייך


ואני לא חושבת שזה בושה או משהו לספר מה שבליבי…


אז ככה-


אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך.... (אתה יכול להתחיל לצחוק....) הרגשתי משהו , אבל הייתי בטוחה שזה סתם הרגשה טיפשית וחולפת...


לא אהבתי את סגנון הדיבור שלך ולא את ההתנהגות אפילו לא את המראה שלך הוא היה יותר מידי גס לטעמי ... ולי היה מוטו בחיים - לא להתאהב


אף פעם ורק להסתלבט ולצחוק על אנשים... זה משהו שסיגלתי לעצמי מהחיים הנהדרים שהיו לי...


בכל אופן ניסיתי להתקרב , וניסיתי להתרחק, גם חברות שלי (אחת מהן דיברה אתך) אמרו לי "תתחילי איתו , מה איכפת לך , הוא גם נראה טוב וגם את


מרגישה משהו"... לי לא היה אכיפת , הדבר היחיד שרציתי זה שתצא כבר ושאני לא אצטרך לראות אותך. שיכתוב את שלך ראשון , רק שתלך כבר... לא אהבתי את ההרגשה שהייתה


לי .. ורציתי שזה יעבור.. רק בשיא טיפשותי הייתי בטוחה שזה יעבור תוך כמה ימים , שבוע , מקסימום חודש... אבל מה לעשות.. לא עבר לי שום דבר...


מיום ליום רק התחזק לי הרגש , שאפילו לעצמי לא הייתי מסוגלת להסביר מהו . כולם אמרו לי שאני מעלה לך את האגו ושאני טיפשה שאני מביאה לך את


התענוג בלראות אותי "רודפת אחריך" , הם אמרו לי תמשיכי , עזבי יש מלא דגים בים (המשפט "האהוב" עליי) אבל אני לא יכולתי ולא יכולה... כאילו זה


חזק ממני.לביקורות שלך הייתי באה כולי מתרגשת רק לראות אותך ... רציתי לדבר איתך , אבל הכל היה יוצא הפוך.. אני בד"כ בן אדם שונה לגמרי אין


מצבים שאני לא מגיבה או מבקרת על משהו , רק איתך זה שונה , אני פשוט קופאת.. בכל אופן בביקורת האחרונה שלך אמרתי לעצמי שאני אבדוק את


הרגשות שלי , אמרתי דבר כזה לעצמי- שאם אני לא אוכל להתאפק ולשבת בארכיון עד שתלך זאת אומרת שאני אובססיבית אבל אם אוכל להתאפק זה


הבנתי שאני מאוהבת בך... דלוקה עליך , איך שתרצה לקרוא לזה... אם אתה שואל איך התאהבתי בך אם אני לא מכירה אותך טוב … אז אגיד לך משהו – את מה שאני מרגישה אליך אני לא צריכה ולא יכולה להסביר , אני רק יודעת שזה משהו קסום , מתוק , וכואב בו זמנית… ומהפעם הראשונה שראיתי אותך הרגשתי שאני יודעת עליך הכל, שרק מלהביט בעינך , רק מלהביט בפניך אני נרגעת… בלי מילים… גם כשהייתי מתקשרת אליך בכל התקופה הזאת (כמו נודניקית!!!) ידעתי שאני אקבל כמענה את התשובות : "וואלה?" , "בקטנה" (שד"א אימצתי לעצמי) או "יהיה בסדר" (האהוב עלי!!!!) , למרות זאת הייתי מתקשרת רק כדי לשמוע את קולך, לא הייתי מקשיבה כבר למילים , רק לקולך וזה היה משרה בי רוגע , שלווה, נינוחות מסויימת , משהו שאף אחד לא גרם לי להרגיש…לא יודעת למה זה קשה לי כל כך להמשיך בחיי, אני פשוט מרגישה שאני מפסידה משהו חשוב…בכל אופן אני רוצה להגיד לך שאני לא כתבתי את המכתב הזה בגלל שאני מצפה למשהו או לזה שתרוץ אליי בזרועות פתוחות, אני פשוט ידעתי שאני חייבת להפסיק לשחק משחקים ולמרות שאני חושבת שאתה יודע את כל זה … רציתי להוריד את זה מעליי……… ורק שתדע לך שאני רוצה שתהיה מאושר בחיים , בריא- נפשית ופיזית… והכי חשוב שתאמין בעצמך וביכולות שלך…




 


 


מזאת שתאהב אותך תמיד


באהבה רבה