לאלעד, היחיד שהצלחתי לאהוב

כמה אפשר לאהוב בנאדם ?


אתה יודע, אני בזמן האחרון חשבתי על ההגדרה הזאת שנקראת "מוסד נישואין". ולמרות שאני רק בת 18 אני הבנתי שאני לא מסוגלת לחשוב על העובדה שאני אצטרך לחלוק את כל חיי עם בנאדם אחד. לקום איתו כל בוקר, לצחוק איתו, לבכות איתו, ליצור איתו ביחד חיים חדשים ולמלא את העולם בעוד יצור מקסים, שאני בראתי. אני והוא. אבל להישאר ככה לנצח, גם אם יימאס. ואני הבנתי, שאני פשוט לא רוצה אפילו לחשוב על זה. אני לא רוצה לקום כל בוקר עם אותו בנאדם, אני לא רוצה להיות שלו, אני לא רוצה ליצור איתו חיים חדשים ולהרגיש שעכשיו אין לי מוצא ממנו גם אם אני אחליט חס וחלילה להתגרש...


ולמה אני כותבת לך את זה...


כי כל ההרגשה הזאת נובעת מעצם העובדה שאני לא מסוגלת לאהוב. אני לא מסוגלת לאהוב מישהו אחר, לא אחרי איך וכמה שאהבתי ואני אוהבת אותך. אתה בשבילי כל העולם. אתה לא מושלם, אף אחד לא מושלם - אבל אתה מושלם בשבילי. אני מתגעגעת אליך ואני לא מצליחה לשכוח, אפילו שנה וחצי אחרי. פשוט לא בא לי על אף אחד, בין עם זה החתיך ביותר שבנוסף גם יש לו אופי, ובין אם זה סתם אחד כובש. אתה פשוט לא מודע לכמה אתה מקסים, כמה אתה מושך, כמה אתה יכול להיות מושלם בעיני מישהו גם אם יש לך אופי שהוא לא משהו...


אין מצב שנחזור. אני יודעת את זה ואני מודעת לזה למרות שאני לא רוצה להאמין לזה. הדבר השני שאני יודעת, הוא שלאותה "הגדרה" שדיברתי עליה קודם - יש תשובה אחת והיא אתה.


יש דברים שאין להם דרך חזרה, אני גם לא בטוחה שאם הייתה לי אפשרות עכשיו לחזור אליך - הייתי רוצה אותה כי משהו פה היה שונה. התפיסה שלי שונה. הייתי ילדה עם הרבה תם, הרבה שאלות ומעט מאוד תשובות, הייתי בעיקר הילדה שאוהבת אותך.


ואתה יודע ? אני לעולם לא אפסיק!