@#$%^צמד חמד@#$%^

אורלי וליאור היו צמד וחמד של ממש. רובנו היינו מכנים אותם: "זוג היונים של
השיכבה"..הם היו נראים כאילו הוציאו אותם מתוך מגזין "הזוגיות המושלמת".

כשהינו רואים אותם יושבים ביחד או סתם יושבים מחובקים בספריה, הרגשנו מן צביטה
בלב!...רצינו גם כזאת אהבה, משהו אמיתי כמו זה.

הם היו אותו דבר-לליאור היה שיער חום מתולתל, וכך גם היה לאורלי שיער חום מתולתל
[רק ששלה היה יותר ארוך] לליאור היה באוזן שמאל עגיל קטן ומנצנץ ואצל אורלי היה
אפשר למצוא עגיל זהה על אפה הסולד. חלקנו חשבנו שזה קיטשי ודביק, כולם שאלו: איך
אפשר להיות כל כך מתאים לבן זוג, הרי חייב להיות משהו שונה בינהם. אבל ככל שניסנו
להבין מה,הם פשוט נראו יותר משולמים ביחד.

אורלי הסבירה את זה ככה:" הגורל הוא זה שהביא אותנו להיות ביחד, והגורל ידאג לזה
שניהיה ביחד כל הזמן" וכל הבנות השמיעו אנחה [כמו בסרטים].

ליאור תמיד אמר:"החיים שלי מחולקים לשניים לפני שפגשתי את אורלי, ואחרי שפגשתי את
אורלי"..ואחד הבנים שקרקר אחריו פלט הערה:"בטח כי אחרי שפגשת את אורלי כבר לא היית
בתול!" וכמובן כולם צוחקים..אבל בתוכם הם רצו אהבה כזו. ..גם לי יש חבר..כבר כמה
חודשים השיער שלי היה בלונדיני ושלו שחור. והשם שלנו לא היה הפוך כי לו קראו אופיר
ולי סתם..ענבל ובכלל לא היה נראה כאילו הוציאו אותנו מאיזה מגזין "זוגיות משולמת"
כי רבנו הרבה...אבל אהבתי אותו.

ביום שלישי בבוקר בבית הספר חילקו תעודות, זהו סיימנו ללמוד 12 שנים של לימודים
מפרכים הגיעו אל קיצם.

אורלי וליאור הגיעו שניהם על האופנוע של ליאור לשניהם היה את אותו קסדה ואת אותו
מעיל שמגן עליהם מפני הרוח.

שמחים ומחייכים היו השנים כי בעוד 3 חודשים הם עוברים לגור ביחד.

[איזה שמועה שעברה מפה לאוזן] -"אל תשכחו שמחר יש את מסיבת הסיום שעבדנו עליה
קשה"...אמר ליאור ובין היתר גם היה יושב ראש מועצת התלמידים. כולנו קמנו על רגלנו
וצהלנו כל הדרך הביתה.

אני תככנתי ללבוש את השימלה השחורה הצמודה שלבשתי בחתונה של אחי..ואופיר החבר שלי
בטח סתם יזרוק עליו משהו איזה גי'נס וחולצה רגילה

הגעתי איתו מחובקת למסיבה, תוהה איך יבואו ליאור ואורלי הפעם.

אורלי הייתה בכניסת האולם מחלקת ורדים. "היי מה שלומכם" היא שאלה שנכנסתי עם אופיר
"הכל מצויין" עניתי והמשכתי "איזה יפה את!..ואיפה בן זוגך להערב?" שאלתי, היא
חייכה. זה היה כמו קסם בכל פעם שמזכרים את שמו של ליאור חיוך עולה על פניה. "הוא
יגיע יותר מאוחר..הייתה לו בעיה הוא יתעכב ויבוא אחר כך באופנוע".

המוזיקה היא רועשת וכלנו רקדנו שמחים ומאושרים. אורלי הסתובבה בן כולנו אומרת שלום
לכולם ומחלקת ורדים שנשארו לה מהסלסלה,

"קחי זה בשבילך לילדה הכי יפה בעולם!" אמר לי אופיר..חיבקתי אותו.

המנהל עלה על במת הדי ג'י. כולם מחאו לו כפיים כי חשבו שהוא עלה בשביל להגיד לנו את
מילתויו האחרונות, אך זה לא היה זה.."אנא ממכם יש לי משהו חשוב לספר לכולם" כולם
השתתקו ונדחפו לבמה.

"בדרך למסיבה קרתה לליאור רוזן תאונה, הוא התהפך על האופנוע שלו בדרך לכאן". שקט
התפשט על האולם המורים ניסו להרגיע את התלמידים שבכו. ואורלי חייכה הרי בכל פעם
שהזכרנו את שמו של ליאור התפשוט חיוך על פניה, אבל ככל שהיא חייכה כך בכתה יותר.

למחרת בהלוויה שלו כולנו היינו שם, מצטממרים ומנסים לשמור על השקט, רק אורלי עדיין
חייכה כי כל הזמן הזכירנו את שמו של ליאור היא הייתה מחייכת אבל מבין כל החיוכים
היא בכתה, בכתה כל כך, בכתה בלי קול.

את העגיל המנצנץ שעל אפה היא זרקה, את השיער החום המתולתל והארוך היא קיצצה וצבעה
לשחור, ואת שמה שינתה ל"לי" כי הגורל לקח לה את "האור"...:[