נשארה צלקת...........

כיתה ז'...ילדה תמימה...בצפר חדש --התחלה חדש-- אנשים חדשים...הכל ורוד                                                               חיוך שנראה שלעולם לא ימחק.... אני והוא....הכרנו {לצערי} הוא היה החבר של הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם...תמימה וחסרת אונים...חיפשתי אולי נחמה...                                                 הייתי איתו...שמחתי... התרגשתי.... נגמרה לה השנה... הוא עזב את בצפר השאיר אותי עם זיכרון קטן, עצובה...... נשכח מחיי!! שחכתי את קיומו..... שנתיים אחרי זה..אני והוא... נפגשים במקריות לא בכוונה....פעמיות לב קלות...הוא קרא לי ...ריח האלכוהול הציף אותי קלות... נסענו לסביב לא חשבתי שיכול לצאת מזה משהו רע... התנשקנו ושוב דפיקות לב קלות של פחד... פתאום בלי שום התראה מוקדמת הוא פשוט התפשט והשאיר את פי פעור........... הלב התחיל לפעום במהרה...לא ידעתי מה לעשות... אמרתי לו שאני רוצה הביתה... הוא אמר "אני לא זזה מפה עד שאני לא מזיין אותך" דמעות החלו לזלוג................... בהלה, עצב ולחץ הסתררו בכל גופי.... לא היה בו שום היגיון באותו רגע...רעדתי.... הייתי משותקת עם דמעות בעייני הוא תפס אותי -הכאיב-הכריח-דחף-השפיל-בייש-התאכזר- והשאיר אותי עם טראומה דבר שלא ישכח ממני לעולם..צלקת שנשארה בתוכי.. ואומנם 7 וחצי חודשים לאחר מכן ואני עדיין לא מעכלת ולא תופסקת שהוא העיז.... אני מרגישה כ"כ מושפלת וכ"כ מפחודת אבל- התמימות מכיתה ז' כבר אבדה לי...בזכות המקרה הזה... אני כבר לא עוד ילדונת תמימה שעושה כל מה שאומרים לה.... היום כשאני רוצה משו ושאני מבקשת אותו זה מה שיהיה גם אם יתהפך העולם!!


בנות-- קחו את זה לתשומת ליבכן... היזהרו לכן...שימרו על עצמכן.. ותלמדו להגיד מה אתם רוצות בלי לבכות...תהיו חזקות...         אוהבת אתכן המון