ואז תבואי אליי לבושה בשמלה לבנה פרק -1- /-::+PuCiTa+::-

"בלונים בלונים בעיניי" כיביתי את הרדיו...

"כמה אפשר לשמוע אותה זאתי....נכון שיש לה קול מדהים והיא התגלית של השנה אבל די!!
" חשבתי..

נשמתי וחזרתי לרדיו..מקווה שהחליפו שיר..

"ולא ממש חיי" נמשך השיר להתנגן..

"פאק..."

החלפתי תחנה ...

הקשבתי קצת..

"לא שומעים טוב.." יצאתי בהנחה..

כיביתי את הרדיו...ונזרקתי על הספה..

מסתכלת על המנורה הקטנה באמבצע התקרה..

מביטה בי מלמעלה..צוחקת עליי..שרק לי יש רדיו בעולם..

ושכל הסנובים בבצפר שההורים שלהם נותנים להם הכל כבר התחדשו ב mp למיניהם...טוב מה
לעשות שיש לי דירה שכורה??

מה לעשות שיש לי פיאט91 עם ריפוד מגעיל...

מה לעשות שאני בת 17 בכיתה י'ב בבצפר עם מורות ומנהלת סתומה..

אין מה לעשות נכון??

-ידעתי..

אבל אני לא קינאתי בכל המפונקים האלה...כי לי יש הרבה יותר ..גם אם

לא רואים

התיישבתי על הספה נשענת על היידים שלי...

וחושבת על אמא..היום היה אמור ליהיות היומולדת שלה..

והיא ? -היא נעדרת..

פניי התעצבו ..הדמעות הרטיבו את לחיי..

נזכרתי באמא..בחיוך שלה , בצחוק שלה ,בחיבוק שלה..

ונזכרתי באבא ,באבא שעכשיו עם אישה אחרת..

אין לדעת איפה...

נאחזת בעובדה שיש לי אחות תאומה שגרה איתי באותו הבית

ומעודדת אותי ואני אותה..

מחיתי דמעה..שתיים..

אבל זה לא אומר שהדמעות הפסיקו לזלוג..

שוב נשכבתי על הספה ..עוצמת עיניים חולמת..חולמת..

והלב מתרוקן בעצבות...כי כמעט ושום דבר לא שווה יותר..





----------PuCiTa----------