בצבא

אני לא יודעת אם היה לכן חבר בצבא,

אני לא יודעת אם הוא אהב,

אני לא יודעת אם הוא נפרד כי קשה לו בגלל המרחק,

אני לא יודעת אם נפרד בגללה,

אני לא יודעת אם אתן אהבתן,

אני לא יודעת איך הרגשתן,

אני לא יודעת אם כאב....



אבל אני יודעת שלי כואב..

כואב עד כדי כך שהדמעות חנוקות בגרון,

כואב עד כדי כך שלא יכולה להסתכל בתמונה שהשארת,

כואב כל כך שהאדישות גוברת על כל התרגשות שיכולה להיות..



השבוע האחרון השאיר אחריו תחושה של החמצה,

תחושה שאם הוא לא היה עובר,

אולי הדעות היו שונות עכשיו,

אולי לא היה לי כואב עכשיו,

אולי הכל שונה היה עכשיו...

אבל זאת רק תקווה שהכל היה חלום,

הכל לא מצאותי,

השבוע כבר עבר,

והרס הכל...

אני יודעת שגם אני אשמה,

אני יודעת שגם אני לפעמים הייתי מגעילה,

אבל לך אין מושג מה זה לראות הודעות כמו "מתגעגע" או "מת לראות אותך" אצל ילדה שפעם
הייתה בשבילי חברה..

אין לך מושג מה זה לחיות שבוע שלם בתחושה

שעכשיו אתה מדבר איתה ואני סתם דואגת לך ועל מה שקורה לך שם, בצבא...

היא הראשונה שידעה שביום חמישי היה לך טקס השבעה

ועוד צעקה על כל הכיתה שהיא חייבת לברך אותך ב-5 אחרי שהטקס נגמר, כשאיתי בכלל לא
העלת את העניין...

אני יודעת אני נשמעת עכשיו כמו ילדה קטנה, חשדנית וטפשה,

כי אתה הרי בן אדם מושלם,

לא בוגד, מתחשב, אוהב ועוזר..

אבל מה אני יכולה לעשות אם הכל מראה לי שמשהו פה לא מתסדר?!

אתה לא בן אדם שבוגד, אני יודעת,

ואני גם לא בן אדם שחושד על כל מילה שיוצאת ממך לאיזו ידידה..

אבל השבוע היה כל כך מפחיד,

כאילו עוד שניה, ואני רואה אותך איתה,

ולא בתור ידיד וידידה...

היה לי קשה, הרגשתי מרחק,

הודעות כבר לא היו מגיעות,

רק דפיקות בלב חזקות,

כאילו ואמרו לי ש'זה הסוף'..



נפגשנו אתמול,

אמרת שחשבת המון,

שאתה אוהב, אבל מפחד להרוס את הכל,

אמרת שעדייף לגמור עכשיו את הכל,

כי יותר מאוחר יהיה יותר גרוע..

אמרת שקשה לך לדעת שאתה שם,

ואני דואגת לך כל כך,

אמרת שאתה לא רוצה לתת לרגש להתגבר,

כי אחר כך יכאב עוד יותר,

(הרי אחרי צבא,

אתה מתכנן לעזוב למאיימי),

ובסוף השיחה רק ארבעה מילים רחפו בשמיים

"אני אוהב אותך מאמי"



מאז,

הכאב לא מסכים לעזוב,

הדמעות חנוקות בגרון,

התמונה מפריעה בעיניים,

האדישות גוברת וגוברת...



אני לא יודעת אם יש לכן חבר בצבא,

אני לא יודעת אם הוא אוהב,

אני לא יודעת אם הוא הולך להפרד ממכן (אם בגלל שכואב או אם כי היא גנבה)

אני לא יודעת אם אתן אוהבות,

אני לא יודעת כלום..



אני רק יודעת שלי זה יעבור..

והאדישות תעבור,

התמונה תזרק (או תתחדש)

הדמעות יזלגו עד הסוף...

אני גם יודעת שלו יהיה טוב,

גם אם זה איתה, וגם אם הכל היה בגלל הצבא....







תודה שקראתם ;)