המכתב שלא תקרא לעולםם

אני עכשיו יושבת וכותבת על כל הדברים שעברנו


על כל הימים שהמבט שלנו דיבר ללא מילים..


על כל יום שקמתי בבוקר ואמרתי "אולי היום יהיה לו את האומץ להגיד"


אני יושבת ובוכה על האהבה...האהבה שאף פעם לא תתקיים אהבה שנוצרה ממבט


אבל עכשיו עברו שנתיים ואנחנו עדיין במבטים...לא מדברים..אפילו לא ידידים..


מתנהגים כמו שני זרים..מאוהבים..


אני אוהבת אותך..ויודעת שגם אתה אוהב אותי..


אך לא יכולה להשלים עם הכאב..


האכזבה הנורא...כל האשליות..


חייתי בתוך בועה...עד שיום אחד...קמתי בבוקר חסרת תקווה...


אומרת לעצמי הינה הגיעה עוד יום של אכזבה...


עוד יום חסר מילים מלא במבטים..


אפילו לא ידידים..לא מדברים..


מאוהבים...ללא מילים...


אני יושבת וכותבת על כל מה שעברנו...על כל המבטים שאמרו לי הכל...


 


ילד..אם אתה קורא את זה...תבין כבר שאני אוהבת אותך..!!!