📚 סיפורי אהבה
מי למעלה החליט שזה טוב לאהוב?! פרק 11...
👁️
1,261 צפיות
💬
3 תגובות
ˆ£ˆˆ£ˆˆ£ˆפ-ר-ק---»11ˆ£ˆˆ£ˆˆ£ˆ
צעדתי בשקט אחרי שהכל התפוצץ על פניי
מין אשליה שעקצה לי את הלב... ועכשיו זה כ"כ שורף...
גיליתי את הכל.. אביתר דלוק על אנה הוא אמר לי בעצמו באייסי הרגשתי איך שעולמי נחרב
עליי!! רק שאלה אחת עברה לי בראש "איך?! מה זה היה כל המבטים האלה כל הסיצנות
קנאה.. ושהוא היה מתעצבן שהייתי מתקרבת לבנים אחרים? למה כל זה היה אם בעצם הוא
דלוק עליה למה?!" זה הדבר היחיד שעבר לי בראש => למה...!!
הרגשתי שאני מתה.... מבחוץ הייתי נראית רגילה... נכון טיפה שקטה אבל עם חיוך צבוע
על פניי =// מבפנים הייתי מתה ריקה ממחשבות ריקה מבכי חלשה עד שזה כבר היה
מפחיד...!
והוא.... הוא היה יושב לידה כמו בכל יום... צוחק איתה כמו בכל יום.. ואני?! מה
איתי... מה אני הייתי מין בובה שלו... שהוא לא הבין מה הוא הרגיש כלפיי... אם הוא
דלוק עליה מה היו כל הרמזים האלה שהוא שלח לי... כל המילים כל המבטים הנשיקות
באוויר... למה הוא הכאיב לי בצורה כזו... האם באמת הגיע לי כך לסבול?!
ישבתי מול המחשב שהתכתבתי איתו והוא כאילו בכוח רוצה להרוג אותי הוא מדבר עליה שואל
עליה... רוצה שאני יברר לו עליה... מה הוא לא הבין?! הוא עדיין לא הבין שאני אוהבת
אותו???
הרגשתי שאני מתמוטטת ופתאום ברקע נשמע השיר הזה===>
"...כשהעצב משתלט ואין לאן לברוח
כשאין אדם ברחוב והלב רוצה לצרוח
כשהכל שקט מסביב ואין לי תשובות
אבדו לי הכוחות, התנפצו לי התקוות..."
אוייש זה היה כ"כ נכון... עד שהפסקתי לבכות התחלתי שוב... נכנסתי למקלחת להתרענן...
נרגעתי.. יצאתי וירדן שלחה לי הודעות היא דאגה לי ואז שוב התחלתי לבכות... תוך כדי
שאני מספרת לה!!
הלב שלי יואוו איך שהוא כאב וככה עברו הימים ימי כאב ימי עצב ימי דיכאון.... כל
לילה התגברתי יותר ואז בבוקר הלב שלי נשבר שוב שהייתי רואה אותם... והוא הסתכל עליי
כמו תמיד היה איתי כמו תמיד... הוא ידע שאני שונה גמ'ני הרגשתי שהוא טיפה שונה...
אם פעם היה בנינו מתח ענק עכשיו אין לי מושג מה יש בנינו... אני לא יודעת מה עובר
לו בראש... אני רק יודעת שהלב שלי כואב שאני רוצה למות...
שנמאס לי לסבול בגללו... שהוא נוגע בי כל פעם מחדש אם זה בכוונה או לא בכוונה...
נעשתי איתו אדישה, שונה... כבר לא צוחקת מכל שטות כבר לא כל הזמן קרובה אליו.. אלא
מתרחקת כל פעם יותר ויותר.. לא מתייחסת אליו אלא אם באמת זה הכרחי.... אני הייתי
יכולה לכבוש הרבה בנים... בקלות לגרום לו להתאהב בי... אבל לא... משהו בי כבר שונה
אני לא רוצה אפח'ד אני רוצה רק שקט ושלווה...!!
רחוקה מכולם... ממיתר, מירדן, משרית, מרעות, מכולםםםם לא נותר אחד שהיה קרוב אליי
כמו פעם.... נשארתי בודדה... לבד...מסביבי הרבה אנשים אוהבים... אבל אני עיוורת....
כאילו לא מרגישה שהם קיימים.............................................
»תותי«
צעדתי בשקט אחרי שהכל התפוצץ על פניי
מין אשליה שעקצה לי את הלב... ועכשיו זה כ"כ שורף...
גיליתי את הכל.. אביתר דלוק על אנה הוא אמר לי בעצמו באייסי הרגשתי איך שעולמי נחרב
עליי!! רק שאלה אחת עברה לי בראש "איך?! מה זה היה כל המבטים האלה כל הסיצנות
קנאה.. ושהוא היה מתעצבן שהייתי מתקרבת לבנים אחרים? למה כל זה היה אם בעצם הוא
דלוק עליה למה?!" זה הדבר היחיד שעבר לי בראש => למה...!!
הרגשתי שאני מתה.... מבחוץ הייתי נראית רגילה... נכון טיפה שקטה אבל עם חיוך צבוע
על פניי =// מבפנים הייתי מתה ריקה ממחשבות ריקה מבכי חלשה עד שזה כבר היה
מפחיד...!
והוא.... הוא היה יושב לידה כמו בכל יום... צוחק איתה כמו בכל יום.. ואני?! מה
איתי... מה אני הייתי מין בובה שלו... שהוא לא הבין מה הוא הרגיש כלפיי... אם הוא
דלוק עליה מה היו כל הרמזים האלה שהוא שלח לי... כל המילים כל המבטים הנשיקות
באוויר... למה הוא הכאיב לי בצורה כזו... האם באמת הגיע לי כך לסבול?!
ישבתי מול המחשב שהתכתבתי איתו והוא כאילו בכוח רוצה להרוג אותי הוא מדבר עליה שואל
עליה... רוצה שאני יברר לו עליה... מה הוא לא הבין?! הוא עדיין לא הבין שאני אוהבת
אותו???
הרגשתי שאני מתמוטטת ופתאום ברקע נשמע השיר הזה===>
"...כשהעצב משתלט ואין לאן לברוח
כשאין אדם ברחוב והלב רוצה לצרוח
כשהכל שקט מסביב ואין לי תשובות
אבדו לי הכוחות, התנפצו לי התקוות..."
אוייש זה היה כ"כ נכון... עד שהפסקתי לבכות התחלתי שוב... נכנסתי למקלחת להתרענן...
נרגעתי.. יצאתי וירדן שלחה לי הודעות היא דאגה לי ואז שוב התחלתי לבכות... תוך כדי
שאני מספרת לה!!
הלב שלי יואוו איך שהוא כאב וככה עברו הימים ימי כאב ימי עצב ימי דיכאון.... כל
לילה התגברתי יותר ואז בבוקר הלב שלי נשבר שוב שהייתי רואה אותם... והוא הסתכל עליי
כמו תמיד היה איתי כמו תמיד... הוא ידע שאני שונה גמ'ני הרגשתי שהוא טיפה שונה...
אם פעם היה בנינו מתח ענק עכשיו אין לי מושג מה יש בנינו... אני לא יודעת מה עובר
לו בראש... אני רק יודעת שהלב שלי כואב שאני רוצה למות...
שנמאס לי לסבול בגללו... שהוא נוגע בי כל פעם מחדש אם זה בכוונה או לא בכוונה...
נעשתי איתו אדישה, שונה... כבר לא צוחקת מכל שטות כבר לא כל הזמן קרובה אליו.. אלא
מתרחקת כל פעם יותר ויותר.. לא מתייחסת אליו אלא אם באמת זה הכרחי.... אני הייתי
יכולה לכבוש הרבה בנים... בקלות לגרום לו להתאהב בי... אבל לא... משהו בי כבר שונה
אני לא רוצה אפח'ד אני רוצה רק שקט ושלווה...!!
רחוקה מכולם... ממיתר, מירדן, משרית, מרעות, מכולםםםם לא נותר אחד שהיה קרוב אליי
כמו פעם.... נשארתי בודדה... לבד...מסביבי הרבה אנשים אוהבים... אבל אני עיוורת....
כאילו לא מרגישה שהם קיימים.............................................
»תותי«
💬 תגובות (3)
גם לי יש סיפור דומה כשאני רואה את הבנאדםם הזההה אני לא במציאותת בכללל אני בעולם אחרר הוא לא חיוצא ליי מהראששש.. אבל יש בעיהה יותר גדולה שיש ליי חברר אבלל גםםם אותוו אני אוהבתתת יותר מכול דבר בעולם הזההה אני בבעיההה גדולההה
בהצלחה בובה :-*
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות