האדם שהכי בטחתי בו-אנס אותי/ תיקון!!!!!!!!

שיר שחברה שלי כתבה...

חשוב לה שתגיבו...אז בבקשה אם יש לכם זמן...תקראו... לפחות זה! כי הרבה בנות היו
במצבה והיא תרגיש יותר טוב אם ידעו את הסיפור שלה...מקווה שתבינו...

שלכם,

עדי.



=================================



כל כך אהבתי אותו, נתתי הכל בשבילו!!!

טוב לא הכל, כמעט...לא רציתי להתקדם מהר מידי, וסקס לא רציתי-בפרט!!!...

אמרת לי שאתה מבין אותי,

שאתה תחכה לי!

הצעת ללכת לטיול על החוף וגם ליער לפיקניק זוגי,

בטחתי בך ואהבתי אותך בכל ליבי...

הייתי בטוחה שאתה שונה משאר הגברים,

חשבתי שאתה מעוניין גם באהבה ולא רק בדברים אחרים, כנראה שהסקתי מהר מידי מסקנות-כי
רק בשביל סקס רצית איתי להיות!

ברגע שהבנת שממני כלום לא תקבל,

התחלת עליי להתנפל...

אני לא רציתי בך וצעקתי וצווחתי אך אף אחד לא שמע!!! הפשטת מעליי את בגדיי, השארת
אותי במערומיי..

קרעת מעליי את החולצה,

אותה חולצה שקנית לי ליום הולדת עם שוקלדים,פרחים וחשבתי שגם-אהבה!!!

הפשלת מעליי את מכנסיי ולא עזרו תחנוניי ובקשותיי:

"דיי, אני מבקשת ממך, דיי"

עם שינייך קרעת את חזייתי,

ולא הפסקת לחייך ולצחוק כאילו אתה זומם בתוכך איזה משהו זדוני...

נישקת אותי בכל גופי,

נהנית לראות את סבלי...

הרגשתי חלשה וטיפשה,

איך

יכולתי להאמין שאתה תחכה לי?!

שיש בך מספיק אהבה?!...

לא הסכמת לשחרר אותי, ביד אחת החזקת בזרועותיי,

ואת השנייה הנחת על שפתיי...

אני הייתי המומה-

הרי אתה אותו הילד הביישן והרומנטי שהכרתי בהתחלה... אך כאילו השתלטו עלייך שדים,

אתה ביצעת בי מעשים מגונים...

איך עשית את זה?! אני לא מבינה!

עדיין לא נעלמה לגמרי התחושה...

למרות שאני יודעת שעכשיו אתה בכלא מאחורי הסורגים, אני עדיין מרגישה את הכאב עמוק
בפנים...

אתה חדרת לתוכי,

פלשת לעמקי נשמתי,

נגעת בי ללא רצוני..

החזקת בי למרות התנגדותי, הכאבת לי פצעת אותי!

אני עדיין מרגישה את הכאב שהחדרת בי,

את גופי החלש נגד כוחך ושרירייך

שוב נזכרת בזיעה על פנייך...

ידייך לוחצות אותי על האדמה,

אין אף אחד בסביבה,

עינייך זועמות ושפתותייך את שפתיי,

בכוח מנשקות, מחדיר את לשונך לתוך שלי-

לא מוכן להניח לי לנפשי...

לא הצלחתי להוציא קול מפי,

המחנק עדיין מורגש בגרוני...

דמעות הציפו את עיניי,

והרגשתי כמתה ולא כיצור עם רגשות, זכויות וחי..

ולמרות שמאז עברו כבר 3 שנים...

לא יכולה לחשוב על בנים אחרים,

לא מוכנה לעבור שוב את מה שעברתי-

לא מבינה איך את כל זה לעבור הצלחתי...

רואה אותך עדיין בחלומות,

מרגישה על גופי את ידייך המזיעות,

את ריח גופך שהיה כה אהוב כה מוכר,

ואיך שפתאום ברגע אחד הפכת לי לזר...

מרגישה איך גופך מוצמד על גופי,

איך גופך מתערבב עם גופי,

נהיה לגוף אחד-

מאוחד...

מרגישה את התשוקה שעוברת בצמרמורות וחשמל אל תוך גופי,

תמיד ישאר בתוכי הכאב הזה הנוראי...

מרגישה את פיך כאילו מנסה לבלוע אותי,

וכלום לא מספיק לו הוא ממשיך וממשיך לא שבע, רוצה אותי...

הרגשתי נורא כמו שלא הרגשתי בחיים,

עדיין חשה על גבי את קוצי השיחים!!!

ואז איך פתאום הגיעו מספר ידידים,

שבדיוק הלכו לשחות באגם עם חברים,

ראו אותי ואותך שם ערומים,

היינו מלוכלים, מבחוץ ומבפנים..

הייתי כה נבוכה,

רציתי להיבלע בתוך האדמה,

רצתי אל מאחורי העצים,

הכאב שהרגשתי היה כה לא נעים...

אך בשלב מסויים את הכאב כבר לא הרגשתי,

הרגשתי מלוכלכת ועצמתי את עיניי...

"אולי זה חלום?!" חשבתי!

אך לא זו הייתה המציאות,

ללכת איתו ליער בלילה הייתה טעות!...

בבית המשפט אחר כך היה נורא,

לא האמינו לי עד שהצלחתי להוכיח שהוא עשה את זה ללא הסכמה!

"כל אדם הוא חף משפע עד שמוכיחים שזו אשמתו" הם אמרו...

הם לא היו שם במקומי! מה הרגשתי הם לא ידעו! אז

שישתקו!!!!!

אך הצלחתי,ולראות בסבלו כה רציתי...

עד שלראות אותו בכלא אחר כך ניסיתי,

הסתכלתי בעיניו כשאותו ביקרתי...

היו בהן דמעות, אך לא יצאו המילים,

ראו שהוא מרגיש

אשם ופתאום הוא נראה כל כך תמים...

לא יכולתי להתאפק והתפרצתי,

רציתי להרביץ לו אך לא יכולתי הוא היה מאחורי זכוכית אז רק קיללתי!

הוצאתי מילים שבחיים לא חשבתי שאני מסוגלת להגיד, אך כמו שהוא הצליח להפחיד אותי,
אותו לא הצלחתי להפחיד...

הוא שתק ולבסוף אמר "פשוט אין מילים לתאר כמה אני מצטער"...

אך לי לא היה אכפת, רציתי שהוא ירקב בכלא על מה שהוא לי עשה,ופתאום בלי התראה
הרגשתי אשמה...

אמרתי לעצמי "הוא מצטער...אולי עליי לשכוח ולוותר?" זה כמעט מה שעשיתי,

ואיזה מזל שכך לא טעיתי...

הצליחו לשכנע אותי שמגיע לו להענש,

שהוא צריך ללמוד-שהוא טיפש!!!

הזכירו לי איך בקושי היה לי כוח אחר כך ללכת לביתי,

לא ידעתי מה לעשות למי לפנות ומי יהיה תמיד בשבילי...

רק רציתי להתרחץ להוריד מעליי את הכל,

חשבתי שאם אני אתקלח להוריד גם את הלכלוך שבנשמתי זה יכול...

הרגש הזה אף פעם לא יעלם מזכרוני...

ותמיד גם ישארו הסריטות,הפציעות והצלקות על כל גופי, שלנצח ישארו שם ויזכירו לי את
אותו ארוע נורא-

שגם בנפשי תישאר צלקת עמוקה...