לב-עבוד

העננים האפורים עוטים עת עת את צילם השחור על גופי השביר

ואין מחסה שאת חיי יגן מהגשם המסעיר

רוצה לברוח לעבר השמש לעבר האור

ואולי שטיפה הכוכבים שבשמים שוב ישובו לזהור



רוח קרירה מסעירה שורקת עצובה

עוקרת את חיי כמו בעבר כמו שוב להיות בך אהבה

ורציתי לראות איך העולם חוזר לחיים

התעוררתי לבוקר ויודעת שמחר סוף העולם לאוהבים



טיפות הגשם שוטפות לב יבש מגעגועים

חודרות לתוך הגוף מוצאות מקום לנוח שם בפנים

ועיינים עצומות ממצמצות אל מול האור התמים

האור שהיה חיי נכבה עכשיו ולא יחזור לעולמים



היום עבר והגיע זמן לישון

נחמה יחידה שאוכל עכשיו לחלום

על מקום על רגשות על תקוות ואשליה

ואולי מחר יביא איתו יום חדש ואותך בחזרה