אפילו כשאתה שם למעלה.. זה עדיין חזק.. אוהבת אותך ומתגעגעת..

טוב אנשים.. אין לכם מושג כמה אתם צריכים לשמור על מה שיקר לכם..

בדקה אחת החיים יכולים להתשנות... תקראו ותבינו..



שוב נזכרתי בריב שלנו היום...

בריב שלנו..ההוא...האיום..

הריב שבגללו אינך יותר איתי..

הריב שבגללו אתה כבר לא אמיתי..

יום לפני הריב.. זה היה היום המאושר ביותר בחיי..

ישבנו ביחד סוף סוף...אמרת לי שאותי אתה אוהב..

ושאני בחיים לא אצא לך מהלב

ובגלל דבר עלוב איבדתי דבר כל כך חשוב

התעצבנת ורבנו...יצאת מהבית וטרקת את הדלת

חשבתי שיעבור יום ונשלים,

לא שזה ייגמר אחרת.

יום למחרת ישבתי בבית לא הפסקתי לחשוב

צלצול טלפון קטע את השקט, לא היה לי כוח לקום

לא הפסיק לצלצל, עניתי בסוף

אמא שלך הייתה בקו השני...בוכה.. לא מפסיקה..

סגרתי ורצתי אליך בתקווה לראות שוב את פניך

אמך חיבקה אותי ושאלה..."למה קטפו את הפרח?!"

"את הפרח שלי?!"

עיניי התמלאו בדמעות...זה לא יכול להיותת!

אותו יום...אותו ריב..

זוכרת ששמעתי צעקות..אנשים צורחים..

לא עלה בדעתי לקום ולראות מה קורה שם..

לא חשבתי שאהובי שוכב על הריצפה שם..מדמם..

לא חשבתי שיש לי פעם אחרונה לראות אותו לפני שייעלם...

חזרתי הביתה ישבתי בחוץ...הבטתי לשמיים

"למה לקחת אותו?" שואלת את אלוהים

נזכרתי שאהובי אמר לי פעם...שאלוהים לוקח אליו רק את הטובים

אתה יית טבו מדי בשבילי..

טוב מדי כדי להיות אמיתי..

תמיד אני אדע ואזכור שאהבה כמו שלנו לא הייתה ולא תהיה לעולם

גם כשאתה שם למעלה היא תהיה חזקה מכולם

הבטתי למעלה...וראיתי כוכב נופל

הבנתי שזה אתה..

כמו שבכל מקום היית זורח..

הבנתי שזה אתה מודיע לי שלי אתה סולח

יפה שלי..כל לילה לפני שאלך לישון

אוציא את ראשי מהחלון

ארים ראשי אחייך אליך..

התקווה לראות שם את פניך..

כל לילה אשב ואספר לך איך אנחנו מתמודדים בלעדיך

איך אנחנו חיים בלי לראות את מבטך..בלי לשמוע את צחוקך..

איך החיים שלי הפכו ברגע אחד לסיוט אחד ענק..

איך אהובי ברגע אחד "נמחק"

במכתב הזה רציתי לבקש ממך..

בבקשהה... לא חשוב מה תעשה שם למעלה... רק אל תשכח לעולם..

שלמרות המרחק בינינו אף אחד לא יאהב אותך כמו שאני אוהבת אותך!

עכשיו אני צריכה לסיים....וכל אחד יילך לדרכו..

להתראות...תשמור עליי מלמעלה..שמור על עצמך גם שם..

ושוב פעם אל תשכח..

אוהבת אותך הכי שבעולם!!!



אוהבת..