•וא=ולי הגיל מנצח את האהבה?• פרק א'

המשך



הלכתי לתחנת הרכבת. בכיתי. הייתי עצובה כל כך. הסתכלתי אל הפסי רכבת ורציתי למות
לקפוץ ולמות.

סגרתי את פניי. ואז...אז. ראיתי אותו.

הוא ישב שם אם ילדה קטנה בת 8 ואישה מבוגרת שהבנתי מזה שהיא אמו.

הסתכלתי אליו וראיתי את פניו. הוא היה כל כך יפה. היה לו שיער שחור פרוע עיניים
חומות (מתה אל עיניים חומות בדם=]) חודרות. לא עצובות אלא משועשעות. היה לו גוף
מוצק אם שרירים יפים הוא לא היה גבוה כ"כ בערך 1.75 הוא לא היה טיפוס מיוחד אך פניי
נמשכו להסתכל אליו. באותו זמן עניי היו כבויות. ורק דמעות ירדו מהם אחרי שנזכרתי
בכול העצב ששוכן בי.

לא יכולתי להוריד את מבטי ממנו. בינתיים הוא לא שם לב אליי כי ישבתי רחוק.

אבל ראיתי שהוא די מבוגר. בן 20 בטח.

הרכבת לצפון הגיעה עליתי אחריו. ישבתי אל כיסאי וכבר שכחתי מזה שראיתי אותו.

וחשבתי אל כמה שאני אומללה. כמה רחמים אני יכולה לפזר אל עצמי. לבכות ולבכות.

הייתי עצובה. הרגשתי שכול הכוחות שלי נגמרו.

הסתכלתי אל השולחן שמולי וראיתי עיתון. שלא עניין אותי במיוחד.

פתאום קול בקע מהצד "אממ סליחה?" פניתי לראות מי קרא לי וראיתי את הבחור היפה. שישב
בתחנת הרכבת.

שלא יכולתי להוריד ממנו את מבטי.

אמרתי בחשש "כן...?" והוא אמר "אני יכולה לקחת דקה את העיתון? אני מסיים ומחזיר לך
אל תדאגי" אמרתי "אה כן בטח..." הוא חייך לקח אותו והסתובב ואז הוספתי "אל
תחזיר...הוא לא שלי ביכלל" והוא חייך שוב וישב ליד אחותו.

הסתכלתי בחלון. ונזכרתי בעיניו של ניר. ושוב בכאב שלי. הסתכלתי בעני ולא היה בהן
שום אור.

הסתכלתי לצד ושמתי לב שהבחור מסתכל אלי.

כאילו מנסה לראות מה עובר אלי. כששמתי לב שאנחנו מסתכלים זה אל זה ניסתי לפנות את
מבטי אך לא יכולתי וככה נשארנו מסתכלים זה אל זה ואז חשבתי.

מורן מה את עושה. רואים שהוא גדול ממך. אסור לך. ונרדמתי.

פתאום כשהתעוררתי מההמולה והרעש שמתי לב שאני בדיוק צריכה לרדת כדי להחליף רכבת.

וכן גם הבחור אימא שלו ואחותו. ירדו באותה תחנה.

בינתיים ישבתי שוב אל הספסל וחיכיתי לרכבת. באותן זמן אחותו של הבחור ישבה לידי
והתחילה לדבר איתי. היא הצחיקה אותי. וקצת הרגשות המגעילים שלי וחוסר הביטחון שאין
לי אף אחד בעולם. נעלמו.

בינתיים גם דיברתי אם אימו. ואולי אמרתי לו מילה או שתיים.

ואז הגיעה הרכבת. דחוסה כולה לא היה מקום לזוז. אני עמדתי ליד אימו ואחותו והוא היה
קצת יותר רחוק.

בינתיים כולם דיברו. ואחותו שוב הצחיקה אותי.

ואז שמעתי את הקול של הבחור פונה לבחור אחר ואומר "רגע מי אתה זה שמשרת שם בהתחלה?"
זה הצחיק אותי איך הוא התחיל לדבר אם מישהו ברכבת ולכן החלטתי לנסות את חוש ההומור
שלי אליו "פששש יפה לך בחור... מתחיל לי אם בחורים ברכבת" הוא הופתע ממה שאמרתי
וצחק ואמר "ילדונת יפה...תיזהרי לך!!" וצחק אני גם צחקתי. גם מי שהיה לידי ושמע מה
שאמרתי לו צחק. שילדה כמוני בת 15 פניתי לאחד בן 20 ככה.

בינתיים דיברתי אם אימו ואז הוא אמר "הוא גם את מכירה בחורות?" ואז הוא הבין מה הוא
אמר "אהה זו אימא שלי לא שמתי לב " ורק נקרעתי אליו.

אז הוא דיבר שוב אם אותו בחור ואמרתי "ממשיך ממשיך...אולי תחליפו טלפון?" ואז הוא
התקרב אלי ואמר "חמודה שלי..בואי הנה שנייה בואי" ואני נבהלתי והוא רק צוחק . אז
הוא שאל באיזו שכונה אני גרה בעיר שלי ועניתי לו והוא אמר "אני יבוא לבקר...".

ואז הוא אמר "יש לך פלאפון?" לא ידעתי אם כדאי לתת. בכול זאת הוא גדול ממני.

אבל הוא עניין אותי כל כך ונתתי לו. מה שהיה אחר כך זה כבר סיפור אחר לגמרי.