•וא=ולי הגיל מנצח את האהבה?• הקדמה

אני הולכת אם דמעות בעיניים.

אני הולכת ואני לא יכולה להפסיק לבכות.

אני מרגישה כאילו שהלב שלי נשבר. לא. הוא פשוט נשבר.

אני מרגישה שהוא בוכה למרות שאין לו עיניים.

אולי בגלל זה התאהבתי בך בצורה עיוורת כל כך.

היית האהבה הראשונה שלי. בגללך ליבי פעם.

והתפוצץ ביום שהכול ניגמר.

ניר למה הכול ניגמר. ניר למה הכול היה צריך להיגמר ככה.

תמיד אמרת לי שאתה לא יכול לראות אותי עצובה.

עכשיו לא אכפת לך אם אתה רואה אותי. ואני חשבתי ששכחתי אותך.

שהרגשות שלי מאהבה --> התחלפו לשנאה וטינה.

אתה גר רחוק ממני נסעתי . ולא ידעתי למה נסעתי שוב.

הכול ניגמר. למה לפתוח את הפצע של הלב שוב. אבל משהו משך אותי.

לנסוע. לגלות את האמת. לראות אותך בפעם האחרונה. וכך היה.

הייתה צריכה סיבה להשלים אם האובדן. והשלמתי איתו.

כשראיתי את התמונות שלך כאב לי. כשדיברתי אליך או דיברו איתי אליך כעסתי.

אבל כשפתחת את הדלת. וראיתי את עיניך רק את עיניך ראיתי. עיניך הכבויות.

למרות הכול אתה לא מאושר.

הרגשתי את כול הרגשות האפשריים מתפרצים ממני.

שנאה, טינה, כעס, כאב, משיכה, תשוקה, אהבה.

אז עכשיו הבנתי שלאהוב מישהו זה לא תמיד שהכול מושלם.

בכול אהבה נחבאים כול הרגשות כולל הכול.

הרגשתי סחרחורת. הרגשתי עיוורת. הלב שלי שוב היה עיוור.

לא יכולתי להתנתק מעיניך.

לא יכולתי להיפרד מחיבוקך.

רציתי אותך שוב איתי. לא שכחתי אותך מעולם ניר.

כשהסתכלת בעניי ראיתי את הכאב. אם הכול ניגמר למה אתה לא מאושר.

ואני כל כך לא צודקת למה אני מאשימה אותך. זה לא אתה אשם. זה הגורל.

אתה גר רחוק ממני ומה שלא מספיק אם זה אתה עובר לגור רחוק יותר.

היינו יכולים להסתדר כל כך ביחד.

אחריך לא יכולתי להיות שלמה אם אפחד וגם לא הייתי.

אבל אתה המשכת הלאה וישלך גם חברה חדשה. ואולי אף אתה מתאהב בה.

אבל למה ראיתי בעיניך את הצורך לנשק אותי ואף להתרחק . ראיתי בעיניך שעוד לא שכחת
אותי.

ואתה מתרחק. מתרחק.

למה בבית שלך גרמת לי שאני יקנא וישבר . למה פגעת בי שוב ניר. למה.

אחרי כול זה הבנתי שאין עוד תיקווה ואני חייבת להתנתק ממך סופית. נסעתי. עזבתי את
הבית שלך.

הוצאתי אל כולם את הכעס שלי. הידידים שלי. החברים שלך. בגללך.

הלכתי לתחנת הרכבת. בכיתי. הייתי עצובה כל כך. הסתכלתי אל הפסי רכבת ורציתי למות
לקפוץ ולמות.

סגרתי את פניי. ואז...אז. ראיתי אותו.