לאחד והיחיד שלי

לך,

אני יושבת לילות שלמים, ימים שלמים, שבועות, חודשים, בשבילך, אני כותבת וזורקת ושוב
כותבת ושוב זורקת , בשבילך...

אני יודעת, יודעת שהמכתב הזה לא יגיע אליך, כי אני לא ישלח או אולי כי אתה לא תקרא,


אני לא יודעת בדיוק למה אבל כל מה שאני יכתוב פה אתה אף פעם לא תדע!



אבל מה, זה לא משנה, זה כבר לא משנה בכלל.

ילד שלי, ילד אהוב שלי, זוכר איך לפני שנה כשרק התחלנו לצאת ביחד נתת לי לקורא לך
"ילד שלי"

למרות שאתה בכלל לא ילד, אתה כבר גבר, גבר שהיה פעם "ילד " שלי...



אתה זוכר איך לפני שנתיים כשאני ואתה היינו יחד, איך הלכנו על החוף בים ולחשתה לי
שאתה אוהב אותי...

אתה זוכר איך בטיול השנתי , באחסניה, בערד, איך התגנבנו לחדר שלי, איך הפשטת אותי
במקלחת,

איך הושבת אותי על השיש ולחשתה לי שאתה אוהב אותי בזמן שעשינו אהבה... את האהבה הכי
מתוקה שהייתה לי אי פעם!

אתה זוכר, זוכר איך התגנבתה פעם לחדר שלי באמצע הלילה, כשההורים שלי כבר ישנו והערת
אותי ואמרת לי שאתה אוהב אותי ושתעשה בשבילי הכל והבטחת,

אתה הבטחת לי שאתה תמיד אבל תמיד תשאר שלי, אמרת לי, שאתה תהיה שלי לנצח...

אתה זוכר את כל זה , זוכר את האהבה הזאת,אתה זוכר שאהבתי אותך גם , כל כך אהבתי
אותך!!!



ועכשיו, איפה אתה עכשיו? איפה? איפה כל ההבטחות שהבטחת? איפה הכל? איך שכחת? איך
הפסקת לאהוב? תסביר לי? תלמד אותי?

תסביר לי איך למחוק את האהבה הכי גדולה ואמיתית שהייתה לי בחיים.



אני יושבת פה ובוכה, כמו בכל פעם שאני מתחילה לכתוב לך, אני כותבת מה שאני מרגישה
ונשברת, כל פעם מחדש אני נשברת,

ובוכה שוב ושוב .אני יושבת ומסתכלת על התמונות שלנו יחד, על השירים שכתבת לי, על
הפתקים הקטנים ששלחתה לי בשיעורים,

ובכל פתק כזה כתוב שאתה אוהב אותי.... כל כך אוהב אותי... למה עכשיו אתה לא אוהב
אותי? למה?



אני יודעת למה, אתה לא אוהב אותי יותר כי פגעתי בך. אני הרסתי אותך. אני יודעת ילד
אני מבינה , אני מנסה בכל אופן להבין.

אתה פגוע , אתה לא רוצה להיפגע שוב, אבל אני לא יפגע בך שוב ילד אני לא! אני
מבטיחה, רק תחזור....



אני יודעת שאני אשמה, אני זרקתי אותך, אמרתי לך שאני רוצה חופש ממך, שאני רוצה קצת
זמן להיות לבד, להיות עם אחרים...

זאת הייתה טעות, אבל תבין אהובי, אני נלחצתי. אני פחדתי, אני התאהבתי בך כל יום
יותר ויותר אני פחדתי, פחדתי מאוד,

ואני לא יודעת ממה אפילו, ולמה, אבל משהוא הפחיד אותי, הייתי צריכה זמן לחשוב זמן
לעצמי, רציתי לראות עם כשאני יהיה לבד אני עדיין יאהב אותך .... ואני אהבתי...

ניסיתי לצאת עם אחרים ניסיתי להסתובב קצת אבל כלום לא עזר אני חשבתי עליך בכל שעות
היום, והלילה,

כל פעם שעצמתי עינים ראיתי אותך מסתכל עלי וכל פעם שהיה שקט מסביבי שמעתי אותך לוחש
לי " אני אוהבת אותך"

בדיוק כמו שאני שומעת את הלחישות שלך עכשיו... אני אוהבת אותך אני אוהב....



וביום שהבנתי שלא יעזור לי כלום ושאין לי חיים בלעדיך, התקשרתי אליך ובדיוק כשרציתי
להגיד לך שאני אוהבת אותך אתה אמרתה לי שיש לך מישהיא אחרת....



נשברתי, אתה פשוט שברתה אותי...

ניסיתי להתגבר, לשכוח, למחוק, כמו שאת המחקת, ניסיתי להתעלם ניסיתי להתחיל מחדש,
ניסיתי לתת לזמן "לעשות את שלו", כולם אמרו שזה מה שאני צריכה , זמן, ועבר זמן,

המון זמן עברו 9 חודשים מהפעם האחרונה, הפעם האחרונה שלחשתה לי שאתה אוהב אותי,
שחיבקתה אותי ואמרתה לי שאתה תואהב אותי לנצח ותחכה לי...

תחכה לי שאני יחזור "מהמסע שלי" שאני יחזור אליך ויגיד לך שאני אוהבת אותך....

עברו 9 חודשים, בלעדיך, 9 חודשים קשים, ארוכים, עצובים...

9 חודשים ריקים, שבהם אני רק מחכה כל יום לצלצול שלך, לביקור שלך, מחכה שתבוא ותגיד
לי שאתה אוהב אותי, שאתה שוב אוהב אותי...



אני פשוט מחכה לך שתשוב....



אוהבת אותך לנצח

לנצח.....