אני עוד זוכרת

אני עדיין זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. זה לא עבר ולא נשכח. רק הכאב פחת.
אני עדיין זוכרת את היום שאמרת לי- ילדה, אני רוצה חופש. להיות פרפר, לעבור מפרח לפרח.
אני זוכרת כמה בכיתי. אבל זה לא היה הכל. זה לא היה כל כך כואב כמו לגלות שיש לך חברה ועוד אחרי שבוע. אנחנו, שאהבנו אחד ת'שני עד שלא היה עוד מקום, אתה , שאהבת אותי , אמרת לי פתאום שאתה לא רוצה . לא אוהב, לא חושק . כלום.
מאותו רגע הכרתי בן אדם אחר. שנאתי אותך אך בו בזמן אהבתי.
כעסתי עליך, אבל כשהיית שם, צחקתי יחד אתך. לא הבנתי את עצמי. לא הבנתי מה אני עושה.
כשרצית אותי, הייתי שלך ולמחרת, הכל היה כמו שהיה. שוב שכחת אותי. שוב לא חשקת בי. אחרי יומיים שוב נישקת, שוב חיבקת וחוזר חלילה.
אחרי חודש נמאס לי. לא רציתי להיות השניה, זו שאתה מתנחם בה כשההיא לא נמצאת. אמרתי לך תבחר. ולא יכולת. אמרת לי שאתה אוהב אותה. אבל ידעתי שזה לא נכון. ידעתי שאתה אוהב אותי ורצית לשכוח כדי שלא יכאב לך. ראיתי שלא הצלחת כי קינאת בכל אחד שרצה אותי. אך לא אמרת מילה.
כשאמרתי לך לבחור, ידעת שזה הסוף. הבחירה שלך תהיה הנתיב בחיים שלך ושאני לא אחזור להיות שלך יותר.

אני כל כך שמחה שבחרת בי. והבנת שאתה כן אוהב אותי והחלטת להלחם למרות ועל אף כל הקשיים.ועכשיו עברו להם הימים, ואנחנו יחד. אוהבים כמו פעם, אפילו יותר.
אני יודעת שאם הייתי מוותרת, לא הייתי חווה את האהבה הזו עכשיו.
ויתרתי על הגאווה שלי בשבילך ובשבילי ובסוף הכל הסתדר.
אני אוהבת אותך כמו שאתה אוהב אותי חמודי ואני כל כך שמחה שאהבה הזו לא הלכה .
מה שכן, אני לא שכחתי. אבל סלחתי נשמה.

אוהבת אותך.