מכתב מהתמימה שמתחילה להבין מה הולך סביבה

אף פעם לא חשבתי שאני אגיע למצב כזה, אבל איכשהו הגעתי...
אז מסתבר שאני צריכה עכשיו בחודש אחד, בשבוע אחד, ברגע אחד לפרק חברות של 7 שנים.
חברות שבה ידענו לצחוק, לבכות, לתמוך, לחבק, להבין, לעזור, לקרוא את המחשבות אחת של השנייה, להגן, להתמודד עם הכול יחד.
חברות שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, וכל מה שנותר לי עכשיו זה לחיות בזכרונות על הדברים היפים שהיו שלא יחזרו יותר...
הייתי מצפה מכל אחת שתעשה לי את זה, אבל לא ממך...
המעשה לא כל כך פגע בי כמו שזה בא ממך, שאת עשית את זה.
ואני כותבת לך את המכתב הזה כדי להוציא את כל מה שיש לי לומר, את כל מה שאני שומרת בפנים- דבר שפעם לא היה קיים אצלנו, ידענו הכול אחת על השנייה.
אני עדיין לא מצליחה להבין את המניע שלך לכל זה, למרות שנורא הייתי רוצה לדעת, מה עשיתי לך כדי שזה יהיה מגיע לי? סיפרת עליי יותר נכון שיקרת, אמרת לאנשים דברים שאני עשיתי שבעצם את היית היחידה שעשתה אותם!
אני לא מבינה משהו אחד, את בעצמך היית עדה שכבר עברתי את זה שנה שעברה עם חברה אחרת שאמרה דברים שעשיתי, ואני כדי לא לפגוע במישהו שבאמת עשה אותם - שתקתי!
ונתתי לאנשים לחשוב עליי את הגרוע מכל, לא היה אכפת לי שישנאו אותי.
ואני זוכרת איך שאת רצית להרוג אותה, ואמרת שאת לא מבינה איזה סוג של אדם היא, אז עכשיו אני יכולה לומר את אותו הדבר עלייך, אני לא מבינה איזה סוג של אדם את.
את, שידעת כמה זה פגע בי, וכמה היה קשה לי לקום מהתחתית שהיא זרקה אותי לתוכה, וכמה עדיין כואב לי.
עכשיו אני מבינה שאת בדיוק כמוה, או אפילו יותר גרועה.
תמיד שמחתי שאנחנו כל כך דומות בכול, היה בנו מעט דברים שונים.
ועכשיו אני שמחה שיש בנו דברים שונים, כי אני שוב אשתוק, אני לא אספר לאף אחד מה קרה, וגם אם לפני כמה זמן ציפיתי שתתעשתי ותספרי, היום אני כבר לא מצפה.
בשונה ממך אני לא אדפוק אותך כדי לצאת נקייה, למרותצ שזה כל כך מגיע לך, אבל אין מה לעשות, זו לא אני, זה לא באופי שלי!
אז שוב, אני אוכל את כל החרא, שאת, חברתי ה"יקרה" הכנת לי בכל כך הרבה אהבה..
ולעומתך, לי לא מזיז מה חושבים עליי אנשים, מזיז לי רק מה חושבים החברים הקרובים שלי והם יודעים בדיוק מי אני.
מיותר להגיד שאני לא אנסה לסכסך, מבחניתי אין מה להגיד יותר על העניין הזה והוא סגור כמו שעכשיו אני סוגרת את החברות שלנו.
אני לא אנסה להתנקם, אני לא רוצה שבגללך יתפתחו בי רגשות רעים, שיזיקו לי בסוף.
את הנקמה אני אשאיר למצפון שלך (במידה ויש לך)
בלי להשתחצן אני יכולה להגיד שבחיים שלי לא פגעתי באף אחד ואם זה קרה, זה היה בלי כוונה וידעתי לבקש סליחה, דבר שאת לא מכירה, ושנקרא אצלך השפלה.
כמעט 18 שנה אני ישנה בשקט עם המצפון נקי ואני מקווה בשבילך שגם את תוכלי לישון כך בעתיד.
אז עוד שבועיים יש לי יום הולדת, ואת לא תהיי בין האנשים, זאת היום הולדת אחרי 7 שנים שאנחנו לא נחגוג ביחד.
יהיה לי קשה, אבל אני צריכה להתרגל לזה, אני חייבת, הפעם אני אהיה חזקה, תמיד אחרי שפוגעים בי אני בהתחלה ממוטטת נפשית, ואין לי כוחות להמשיך הלאה, אבל אחרי כמה זמן אני קמה חזקה יותר מתמיד.
הלוואי שזה יהיה ככה גם עכשיו.
אם נשאר לך קצת כבוד עצמי שאני בספק, אל תחפשי אותי יותר, כי הדבר האחרון שמעניין אותי בחיים האלה זה לשמוע אותך.


ממני - מהתמימה שהוכחת לה שקיים רוע באנשים.