למה?? )): תיכנסו התגובות שלכם חשובות לי!!!

למה זה צריך להיות ככה?? חשבתי שבאמת רציתי אותי שהיה לנו הכל ..שמשהו החזיק אותנו ביחד למרות הריבים המטופשים האלה!! אבל התייאשת מהר...חשבתי שהפתרון היחיד זה להיפרד וככה עשית, השארת אותי שבורה ובודדה בלעדייך... אני לא מוצאת את עצמי.        


אני כל כך לא מבינה אותי, אני יודעת שאתה רוצה אותי..זה לא קשה לראות אתה נמשך אליי בטירוף ומת על כל חלק בי. ואני בך...החיוך המקסים והכובש, השפתיים החמות, הידייים המלטפות, האופי המושלם והלב והנשמה הכי טובה!!


מה מונע ממך לחזור?? כשאתה ניפגש איתי ואנחנו ביד הכל מושלם, אנחנו אפילו אל מרגישים פרודים...זה כאילו אנחנו ביחד רק בלי המילה הזאת "חברים" שהרסה לנו הכל.


אבל זה קשה לי נשמה שלי...שיום אחד אתה תקום ותלך...תיעלם לגמרי ותצא מהחיים שלי הרי אין לך מחוייבות כלפיי כרגע...למרות שאמרת "איך אני יכול ללכת למישהי אחרת כשיש לי רגשות אלייך ואני רוצה אותך..." אבל קשה לי להאמין...


כי אם אתה כל כך רוצה אותי וטוב לך איתי אז מה עוצר אותך??


אומרים לי שהלב גובר על השכל בסוף...אבל מתי יגיע הסוף הזה?? זאת השאלה מתי תבין שעשית טעות? או שאולי אין סיכוי בעולם שנחזור ואני משלה את עצמי...אולי כל זה משחק ואתה מושך אותי באף נותן לי הרגשה של "הביחד" אבל לא מגדיר את היחיסים בינינו.


אני יודעת שאנחנו פרודים, אבל אני לא מרגישה את זה... כל הדיבורים , המילים, ההתנהגות שלנו כשאנחנו ביחד...אני לא יכולה בלעדייך...אני לא מפסיקה לחשוב עלייך...וכל דקה שעוברת אני אוהבת אותך יותר... הבנתי את זה אחרי הפרידה שאני באמת התאהבתי בך.. משהו בתוכי לא נותן לי לוותר כל כך מהר על הקשר בינינו...פשוט לא יכולה לוותר.


יפה שלי אני יודעת שאת המכתב הזה בחיים לא תראה....כל מה שכתוב פה אתה יודע...  אבל התגובה היחידה שיוצאת לך מהפה כל פעם שאנחנו מדברים על זה היא "לא יודע" או "אני מתוסבך"


אני פשוט לא יודעת מה לעשות...מחר אולי ניהיה ביחד.... אבל אני מתלבטת האם זה נכון שניפגש שוב וניהיה ביחד...זה טוב? או רע?


אני לא יודעת!! כבר לא יודעת כלום!!


 


תמיד שלך.....