אהבה פרחים ותה צמחים פרק 1

הלו?''

''טלי, מה שלומך?''

''בסדר'', עניתי בהיסוס.

''את לא מזהה?'' שאל אותי הקול.

''אני לא בטוחה'', עדיין היססתי.

''טלי, אני מתפלאת עלייך. השם חשמליה אומר לך משהו?''

''נעמי'', קראתי בשמחה, ''כמה זמן עבר, איזה כיף שאת מתקשרת. אני בסדר, בסדר גמור
ואת?''

''בא לך לקפוץ לקפה ונקשקש?''

''עכשיו?''

''עכשיו, עוד שעה, מתי שנוח לך. באמת עבר הרבה זמן, מה את אומרת?''

''בעצם, למה לא. אני מתארגנת ובאה''

''אני מרתיחה מים''

''אל תאיימי''

''נו, בואי כבר''



את נעמי אני מכירה מהתקופה שעבדנו יחד בחברת חשמל. במשך חמש שנים חלקנו משרד. לבד,
רק שתינו והחברות לא אחרה לבוא. לעיתים היינו שוכחות את עצמנו ומדברות עד שהיינו
צריכות ללכת הביתה וגם אז היינו ממשיכות באחד מהבתים של שתינו. נעמי היא חברת נפש
וכבר כמעט שנה שאנחנו לא בקשר.

אחותי, לוטם, שחלומה מאז קטנות היה לפתוח חנות פרחים, החליטה לבסוף לממש אותו
ולגייס אותי לשרותיה. ואני שמאסתי בשעות האפורות ובמספרים המיגעים החלטתי ללכת
בעקבותיה ולקום כל בוקר לריח של פרחים. נעמי מאוד תמכה בהחלטתי, למרות העצב שהיה
כרוך בעזיבת מקום העבודה אשר שימש לנו מקום המפגש העיקרי ומוקד העניין בחיינו.

נעמי טענה שאני צעירה עדיין וחבל לי לקבור את עצמי במקום עבודה, אמנם מבוסס, אך
משעמם ובלי מעוף. למרות הסיכון מאוד תמכה בהחלטתי לפרוח בחיי המקצועיים.

בהתחלה, המשכנו לדבר, כל יום. נעמי הייתה מדווחת לי על השינויים בעבודה והרכילויות
ואני הייתי משתפת אותה בפתיחת העסק. עם הזמן כל יום הפך לכמה פעמים בשבוע ואחר-כך
רק סופי שבוע וככל שחלף הזמן וגברו העיסוקים, בלי משים נותק הקשר.



הנסיעה לנעמי הייתה כמו לרכב על אופניים אחרי שנים. נכנסתי לפיאט שלי ולמרות שראשי
היה עסוק בתירוצים על האיחור של היום ללוטם, בלי שחשבתי מצאתי את עצמי שוב מול
הבניין הידוע ברחוב אורנים. אותו בניין שהייתי פוקדת כמעט בכל יום. החנתי את הפיאט,
עליתי לקומה השניה ודפקתי בדלת. עמדתי כמה שניות בצפיה. עבר זמן ולא ידעתי איך תראה
הפגישה המחודשת. הדלת נפתחה ונעמי עמדה מולי. מחייכת מאושרת. שמחתי.



''טלי, כמה זמן עבר'', הזמינה אותי להיכנס וחיבקה אותי.

נכנסתי אל הבית המוכר. מבט אחד חטוף לא גילה שום שינויים בדירה הקטנה שהכרתי מקרוב
במשך תקופה ארוכה. נכנסתי כהרגלי ישירות למטבח.

''קפה, כרגיל?'' שאלה.

''האמת, אני מעדיפה תה צמחים. יש לך?''

''תה צמחים?'' התפלאה.

''כן, כבר הרבה זמן''

''אני מקווה שריח הפרחים לא שיבש לך עוד כמה מערכות בגוף'', אמרה תוך כדי צחוק.

''עזבי, נעמי, נגמרו ימי הקפה ישירות לוריד. אין לי כל צורך ברעל הזה יותר''

''את נשמעת כמו אחותך''

''את יודעת איך אומרים, 'מה שלא הורג, מחשל'. נסי גם את לבלות עשרים וארבע שעות,
שבעה ימים בשבוע עם לוטם ואני מבטיחה לך שלא תרצי לשמוע על קפה וזאת רק ההתחלה''


נעמי ניגשה אל הארון מעל התנור.

''תני לי לראות...יש לך מזל. יש פה תיון אחד עוד מהתקופה שיעלי החליטה שהיא
בדיאטה''

''מה שלומה?'' נזכרתי ביעל ובתקופה שלא ראיתי אותה, כמו התקופה שלא ראיתי את אימה.
תמיד חיבבתי אותה, ילדה חברותית ונעימה, מבינה עניין. נזכרתי בימים שהיינו יושבות
רק שלושתינו ומשחקות רמי קלפים ומונופול.

נעמי ניגשה אל שולחן המטבח שבידה האחת כוס הקפה שלה ובשניה תה הצמחים שלי.

''יעלי כבר בשנה האחרונה בתיכון''

''כבר בי''ב?'' התפלאתי איך חלף לו הזמן.

''טלילה, זה רק מוכיח שהרבה זמן לא דיברנו, שלא לומר ניפגשנו'', הוכיחה אותי על
העלמותי בעזרת הכינוי הישן שלי.

''נעמי, הזמן פשוט טס לי. אני מבטיחה לספר לך הכל...''

''הכל?'' הרימה גבותיה כמנסה להוציא ממני הבטחה.

''הכל. אבל קודם ספרי לי על יעל. איך הולך לה? בגרויות, נכון?''

''כן. היא בתקופת הבגרויות עכשיו, שמלווה שלא מעט שגעונות, אבל בסך הכל אנחנו
מרוצים מההשגים שלה ומקווים שישמרו. אנחנו בונים לה עתיד מזהיר'', היא חייכה והרימה
את כוסה ללגימה.

''כמעט שנה לא ראיתי אותה''

נעמי הביטה על השעון שמעל המקרר. ''עוד מעט היא חוזרת הביתה ותוכלי לפגוש אותה. ומה
איתך?''

''חנות פרחים היא חלום. הידעת? לחיות בתוך ציור, לקום לתוך חלום, פשוט לצבוע את
החיים. אני מאוד מרוצה וגם לוטם. החנות מאוד מצליחה, גם בשל מיקומה המצויין בצומת
דרכים וגם בגלל ניהולה המצויין של לוטם. יש לה חוש לעסקים, מעולם לא הכרתי אותה כך.
תמיד הייתה אחותי הקטנה. תמיד הרגשתי צורך לגדל אותה, והנה עכשיו, התהפכו היוצרות
והיא מגדלת אותי. היא אחראית על כל העניין העסקי ואני ממונה על הלקוחות''

''נשמע נפלא''



''תגידי, איך בחשמליה?''

נעמי צחקה צחוק גדול שהחל מדביק גם אותי.

''את יודעת כמה זמן לא השתמשתי במילה הזאת, חשמליה'', היא גילגלה את המילה בפיה,
''והנה היום, החלטתי לעשות קצת סדר, לנקות, להעיף מה שלא צריך ומצאתי את הברכה שלך
ליום הולדתי לפני שנתיים. כתבת שם 'פעם חשמליה, תמיד חשמליה', ונזכרתי כמה היה לנו
כיף, כמה נהננו וצחקנו והייתי חייבת להתקשר אלייך''

''אני שמחה שהתקשרת, אולי עכשיו נוכל לחדש את הקשר. אבל קודם ספרי לי, איך
בחשמליה?'' לפתע השתוקקתי לשמוע חוויות מהעבר.

''הרבה טלילה. את נורית קידמו לתפקיד שלך. יורם עזב, דודו...''

''יורם עזב?'' הייתי מופתעת שהמורעל הגדול עזב.

''כן, היו בלגנים וחשדו בו במעילה. דודו במקומו עכשיו. רוית וגיל התחתנו ומה
עוד...''



דלת הכניסה נפתחה ויעל נכנסה הביתה. איך שהיא צמחה הילדה הזאת והיא כבר לא ילדה,
ממש אישה קטנה.

''יעלי, בואי תגידי שלום לטלי. את זוכרת את טלי, נכון?''

''בטח שזוכרת'', היא התקרבה אליי וחיבקה אותי, ''ואיך אפשר לשכוח את משחקי המונופול
שלנו?''

''ואת הרמי'', הזכרתי.

היא צחקה. ''טלי, מה שלומך?''

''אני, מצויין ואת? איך גדלת ונעשית כל-כך יפה, בוודאי יש לך הרבה מחזרים''

נעמי החלה לזוז באי נוחות בכסאה וחשתי כאילו אמרתי דבר מה שאינו במקום.

''אמרתי משהו?'' שאלתי בהיסוס.

''אסור להזכיר מחזרים בבית הזה'', נעמי מיהרה להסביר ואולי אף להשתיק אותי.

''למה?'' הייתי מופתעת. פניה של יעל שקעו בריצפה.

''עזבי, לא חשוב'', נעמי ניסתה לטשטש את עקבות שיחתינו. ''יעלי, את הולכת ללמוד
לבגרות בתנ''ך?

''כן, אני הולכת, למרות שהראש שלי כבר מתפוצץ''

''עוד מעט אבוא לעזור לך, תנ''ך היה המקצוע האהוב עליי'', אמרתי לה. היא הסתכלה
עליי במבט לא מבין. איך אמרתי את המילים תנ''ך ואהוב במשפט אחד. ''את תראי, כשאגמור
להסביר לך, גם את תאהבי''

''אני בספק, אבל מוכנה לנסות'', אמרה בדרכה לחדרה.

''נעמי, מה הסיפור עם מחזרים?''

''אל תשאלי'', נעמי הרכינה מבטה ופניה הרצינו.





מה קרה לנעמי?!:(

כל זה בפרק 2!