רגעים של פרידה (לא אני כתבתי) / סילבסטר החתול.

אל תגידי לי עדיין שאת עוזבת אותי.

אני עדיין צריך שתחבקי אותי.

אני עדיין צריך שתתני לי יד, ותאהבי אותי.

אני אהיה העמוד הטוב ביותר בספר שלך, ואת תהיי הגיבורה שמצילה אותי.

לא חשוב לאן תלכי, מה תעשי ומה תגידי, הלב שלי אמיץ, ואני מחכה שבסוף הסיפור נהיה יחד.

אני אהיה השמים הכחולים ביותר שלך,

ואת תהיי השמש החובקת.

לא חשוב לאן תלכי, מה תעשי ומה תגידי, הלב שלי אמיץ ואני מחכה שבסוף הרקיע יש ענן של שנינו.



אבל הלכת, ועזבת אותי לבד, ואני מרגיש שאני בחדר קפוא, ואין מי שיחמם אותי.

אני בחדר מפחיד, ואין מי שישמור עליי.

בחלומות שלי, לפעמים כבר עזבת אותי, ולפעמים את עוד איתי.

אבל כמו במציאות, אני תמיד איתך.

אני אוהב אותך, ומאז שנכנסתי בדלת הזאת, כבר אין חזרה.

ואני תקוע בחדר הקפוא, המפחיד. אני שם לבד. אני שם בלעדייך.

וכל מה שאני רציתי זה ללחוש לך באוזן, חלש חלש, שאף אחד לא ישמע: "אני אוהב אותך" אבל רציתי שגם את תגידי לי את זה.

אני אוהב אותך רצח, ולך זה רגש שלא חולף. חבל שעוד לא הספקתי ממש ליהנות ממנו.

אמרת שאת אוהבת, חיבקת ונתת לי יד.

אלו היו רגעי האור בחיים שלי.

ועכשיו אני בחושך.

אני אוהב אותך כל כך.

וזה רק עולה ועולה, ונהיה יותר קשה.

את פשוט מהממת, וכל דבר שאת אומרת פשוט חודר ישר ללב, ותמיד את פוגעת בול.

אני חולה עלייך! ואני רק מחכה שזה כבר יעבור.

אני כל כך רוצה להיות לידך, ולהרגיש את ידך בידי, ולדעת שאתה איתי, רק ככה אני אדע שהציפורים עדין מצייצות, והשמש עדין זורחת ושוקעת, והפרחים ממשיכים לפרוח.

את לא מתארת לעצמך איזה צלקת עשית לי.... צלקת של אהבה...

אבל נסלח, כי זה אחרי שהעלמת צלקת אחרת...

רק שתדעי שהצלקת שהשארת יותר גדולה....