ילד שלי

ילד שלי, פספסתי הזדמנות להיות איתך רק בגלל שאני כל כל סתומה.


חשבתי שאתה מנסה להתחיל עם כל אחת ולא האמנתי שאתה באמת רוצה אותי.


כשהלכתי ממך, לא אמרת כלום. פשוט וויתרת עליי. מה שמוכיח לי עכשיו שאולי צדקתי.


ילד שלי, למרות כל מה שקרה המכשנו להיות ידידים, בעוד התחבטתי בשאלה מה אני מרגישה כלפיך. תמיד המצאתי לעצמי תירוצים למה לא כדאי שנהיה ביחד.


לאחר כמה זמן התחלת להתרחק ממני, לדבר איתי פחות, ניהית יותר ביישן ואם לא הייתי באה להגיד לך שלום, רק הסתכלת עליי.


ילד שלי, חברות שלי שכנעו אותי לכתוב לך מכתב ולסיים את כל המתח ביננו, להסביר לך כמה אתה חשוב לי מבלי שניהיה חברים.


המכתב הזה הרחיק אותי עוד יותר ממך. מאז אתה אומר לי רק שלום ולהתראות.


אני יודעת שטעיתי, שהקשבתי להן וששיתפתי אותן. אני יודעת שטעיתי שלא הסברתי לך כמה אתה יקר לי.


ובעיקר, אני יודעת שטעיתי, בגלל שמעולם לא יצא לי להגיד לך את המילים: אני אוהבת אותך.


אתה המשכת בחייך, כבר התגבר עליי, ואני... אני פה יושבת וחושבת על החיוך המדהים שלך


ובעיקר על זה שכבר מאוחר מדי


 


                                                                       מוקדש לב' בהמון אהבה משירי