לילד שעזר לי להמשיך

לך, שלימדת אותי מה זה לאהוב.


הייתי רוצה שתדע כמה דברים, דברים שאני לא מעזה להגיד לך פנים מול פנים.


כמו שאתה כבר יודע הייתי חברה של אחד החברים הכי טובים שלך. אהבתי אותו מאוד, אך הוא פגע בי, נפרד ממני ללא סיבה משמעותית, שיקר לי שהוא אוהב אותי אהבה אמיתית, אתה תמיד עמדת לצידי כשהיה לי רע, תמיד עזרת לי ולא בלת ברירה, עזרת לי כי אתה ילד נשמה!


אמרת לי שאני הידידה הכי טובה שלך, ואני גם הרגשתי כך, הרגשתי אהודה. תמיד כשאני והוא היינו רבים היית בא לעזרה, עומד לצידי ותמיד מצדיק אותי, מנסה כל פעם להשלים בינינו כשהיינו רבים, ואז שנינו היינו שוב שבים.


אהבתי אותך כל כך בתור ידיד, היית בשבילי מקלט, דרך בריחה מכל מקום לכל מסע. אהבתי להיות לצידך, לשבת בחיקיך ולדבר איתך. סיפרתי לך סודות שאף אחד לא ידע, ואתה סיפרת לי דברים שאף אחד עוד לא שמע. סמכת עליי ואני עליך חזרה.


יום אחד בא, ושוב רבתי איתו, עם החבר שלי, שהוא חבר שלך, ואתה שוב באת והתיצבת לעזרה. הוא נפרד ממני ואני הייתי פגועה, פה כבר לא יכולת לעזור והרגשת נורא. דיברת איתי ועודדת אותי, תמיד ידעת להגיד את המילה הנכונה כדי לעורר בי שוב את השמחה.


עכשיו אני והוא כבר לא חברים, אבל נשארנו ידידים, חשבתי עליו במשך זמן רב, ורק רציתי שהוא יצא לי מראש וכך אוכל לנצח בקרב, הקרב נגד הלב, שיוציא אותו ממני כי זה כואב.


עכשיו הוא יוצא לי מהלב, אותו אחד שגרם לכאב, אני לא רוצה לחשוב עליו יותר, אני לא אוותר, אני ימשיך בחיי, אני רק צריכה אחד שיבוא אליי ואולי כך אשכח אותו לעולמים.


יום אחד אתה באת אליי הביתה, שמענו שירים, רקדנו, צחקנו, היינו מאושרים... פתאום התעייפת, על המיטה התישבת ואני התישבתי לידך.


חייכתי לך ואתה חייכת חזרה, אמרת לי שאתה שמח לראות אותי צוחקת ואז היה רגע שבו השתרר השקט. הרגשתי משום מה קצת נבוכה, אך צחקתי בכל זאת כדי שלא תתפוגג הדממה.


לפתע פתאום קפצת עליי ודיגדגת אותי, אני נפלתי על המיטה וצחקתי ללא הפסקה, ניסיתי לדגדג אותך חזרה אך היית חזק ממני אז קמתי במהרה... ואז המשכנו לצחוק כי בינתיים כלום עוד לא קרה.


היינו עייפים מכל הדיגדוגים, שכבנו במיטה ודיברנו דיבורים, סיפרנו אחד לשני סיפורים עד שפתאום מצאתי את עצמי שוכבת מולך, פניי מול פניך, שפתיי מול שפתיך, הרגשתי פרפרים בבטן, מתרוצצים ללא מנוחה. ליטפת את פניי עם אצבעותיך הארוכות, עברת על שפתיי , הבטת בעיני, ואז קרבת עם שפתיך לשפתיי, חשבתי שליבי מתמוסס באותו הרגע, אך לפתע לא הרגשתי שום פגע, את השני כבר שכחתי רק אז הבנתי, אתה האביר שלי, רק אז האמנתי, נישקת את שפתיי בחום, הרגשתי כמו בתוך חלום.


מאז אותו היום אני חושבת רק עליך, רוצה רק אותך ויודעת שאתה תהייה שלי באחד משעות היממה, רוצה להגיד לך את כל רגשותיי, אוהבת אותך, אתה כל חיי... ועכשיו אני כלואה בתוך האהבה, אותך אני אוהבת, לא צריכה עצה, כי אתה היחיד שאיתו רוצה להיות, אתה האביר שאיתו ארצה לחיות!!