>>ואהבנו אהבנו...כמו שלא נאהב עוד לעולם!...פרק 11<<חזרתיייי ובגדווול...בננות

שאאאאאלום ..!!

טוב אז ככה...

אני בחופשת ראש השנה אז אני כותבת...

אני מצטערת שלא היה לי זמן להמשיך כל כך הרבה זמן...

מי שקוראת קבוע יודעת שעברתי לירושלים...פנימיה...וטווווווב לי שם...

מממממממממש כיייייף שםםםם...עושים חייייםם...זה כמו טיול שנתי ארוך כזה ;)

חחחחחחח נירא לי שמזה נימאס לכם לשמוע את השטויות שלי ואתם רוצים סיפור
אז אני מפסיקה הינה הסיפור נשמות...
ומי שרוצה לדעת עוד משהו שתגיב ליייי ואני יענה לה....





מארועי הפרק הקודם:



בקיצור: אדיר נישק אותי...התנגדתי..
ירין :"אני רואה שאני רק מסובב את הראש לשנייה ואת כבר מתחילה לעשות שטויות ?

אה שחר ?

אני רואה שאני לא מספיק טוב בשבילך אה ?

אני חשבתי שעכשיו את באמת אוהבת אותי ונהיה עכשיו לנצח....

רק עם ידעתי כמה קרוב הוא הנצח..."


שיט הוא יצא מהכיתה וראה אותנו מתנשקים...


התרחקנו אחד מהשני {אני ואדיר }


"ואני חיכיתי לך כמו מטומטם....אחח כמה מפגר הייתי"


הוא אמר את מילותיו האחרונות וניכנס לכיתה...ניכנסתי אחריו..הוא לקח את התיק והלך...לקחתי גם אני...לא שמה על המורה שתצעק עד מחר...


תפסתי את ידו...ואמרתי :"לאן אתה הולך ...? בבקשה תתן לי להסביר לך מה קרה אתה לא מבין..."


הוא הסתכל על היד שלי...שחררתי אותו והוא הבריז מבצפר...גם אני הברזתי אין לי עצבים לראות את אדיר עכשיו..אוף הכול בגללו...


כשיצאתי מבצפר הוא כבר לא היה שם...


התקשרתי אליו...


-"הלו?"


-"ירין בבקשה תתן.." ניתק...אין לו בושה הוא בכלל לא יודע כלום..


לא ניסיתי לחייג שוב...הייתי מיואשת...הלכתי הביתה...הבית היה ריק...

ואז לפתע ראיתי על השולחן את קופסאת התכשיטים שלי..פתחתי אותה...

לא היה מונח בה כלום מלבד שרשרת שירין הביא לי ליפני שוהא טס לחו''ל...

התבוננתי בה...והחתלתי לבכות.........פתאום נישמע קול...רינג רינג...רינג...



מארועי הפרק החדששששש:



הה

-"הלו" עניתי...


-"שחר תקשיבי אני כל כך מצטער שזה יצא ככה.."{אדיר למי שלא הבין..}


-"זה לא משנה עם אתה מצטער או לא...אתה קיבלתה את מה שרציתה...גם נישקתה אותי וגם הפרדתה בננו...והפעם לתמיד...עכשיו אתה מרוצה?"


-"בכלל לא זאת ממש לא היתה ה..." ניתקתי...לא רציתי לשמוע את ההמשך...שיגיד שהוא מצטער ובלה בלה בלה...

וזה כבר לא היה בעצם כל כך חשוב..


הייתי כל כך עצובה על כך שנפרדנו...ש.ו.ב....!


הלכתי לחדרי...בוכה וכואבת...נישכבתי על מיטתי ועצמתי את עני...כשיושנים...מרגישים פחות את גודל הכאב...

כך חשבתי...אך אפילו לא הצלחתי להירדם...


שמעתי את הדלת הראשית ניפתחת...זאת היתה אימא...שיחקתי אותה יושנת בכדי ששוב לא יתחילו השאלות שלך ההורים...איך ...?למה ...?כמה ...?


רציתי להיות לבד...פשוט לבד...


אך עדין לא התלחצתי להירדם...שמעתי את הפעמון מצלצל...ואז את אימא אומרת...:

"היא נמצאת אבל היא יושנת ..."


הקול המוזר ענה לה...הוא היה לי מוכר אבל לא הצלחתי לזהותו ואת דבריו...


לבסוף הצלחתי להירדם...והתעוררתי ביום שלמחרת...

מיהרתי להתלבש ולהתארגן...למרות שלא רציתי ללכת לבצפר...


ואז אימא אמרה : :שחר מתוקה לאן את ממהרת...?"


-"לבית הספר..."


-"אבל היום חופש..."{היה זה חופש של איזה חג אני לא בדיוק זוכרת..}


-"מזל" אמרתי ...


-"מישהו היה כאן אתמול...שישנת..."היא הוסיפה.."חתיך דווקא...הוא השאיר לך מכתב כלשהו.."


אימא הושיטה לי מכתב...שעליו היה רשום לשחר...

המכתב לא כל כך ענין אותי זאת בטח היתה אחת החברות או אולי אדיר...


נהגתי כלפיו בעדישות רבה...עד שראיתי את כתב ידו של ירין והתחלתי לפתוח אותו מהר כשאני צועדת לכייון חדרי...:

אוף ...אני שיחקתי אותה יושנת...בדיוק בזמן שהוא היה כאן...איך החמצתי אותו...

התחלתי קוראת את המיכתב:





"שחר...


אני לא יודע מה איתך..


אבל זה שעכשיו אנחנו לא בקשר כל כך טוב עושה לי רע...


אני מצטער שהייתי צריך לראות את מה שראיתי...ושבעצם הפרעתי לכם כל הזמן הזה..


עם רק היית כנה עלי הכול היה שונה....

הכול היה אחרת...

יכולנו להמשיך להיות ידידים...שמדברים וצחוקים...פשוט הכול חוץ מחברים...


אני רוצה שתדעי שהעובדה שאת לא אוהבת אותי ושיחקת בי לא אומרת שאני לא אוהב אותך..


תדעי שניפגעתי ממך מאוד ומהתנהגות שלך...ואני מקווה שאת תחשבי על זה...


ותדעי שאני אוהב ויואב לנצח...נצח לא כמו שלך...לא כמו שאמרנו בחוף...נצח אמיתי...


עם רק היית אומרת...הכול היה אחרת..


אוהב אותך...וימשיך לאהוב...


י=ר=י=ן..!!!"





רציתי לצעוק לו שזה לא נכון שזה לא מה שהוא חושב...אבל הוא לא היה שם...הוא לא היה שם כדי שאומר לו הכול...


התלבשתי והתקדמתי לכיוון ביתו....קיוויתי שהוא יהיה שם...יהיה שם בכדי להקשיב לי...

בכדי שאומר לו שאדיר בעצם נישק אותי ללא הסקמתי ורצוני...

והכי חשוב שאני אוהבת אותו...את ירין ור=ק אותו..!!





הוא ישב כל שיכולתי לראות את גבו....הוא לא יכל לראות אותי...ואז ככל שהתקדמתי שמתי לב שמולו יושבת נערה ...

בערך בת גילנו...הם ישבו קרוב וצחקו...ודיברו...

לא היה ניראה לי שהוא היה כל כך עצוב ...אבל אני כן...הייתי עצובה אפילו עוד הרבה יותר מקודם....


אולי הוא מצא לעצמו מישהי אחרת..??היסתובבתי והלכתי ...


בכל זאת לא רציתי להפריע ובטח שלא הייתי צריכה לדבר איתו..

{ככה לפחות חשבתי...שהוא בטח מצא לעצמו מישהי אחרת כל כך מהר ושכח ממני...פשוט שכח}...

עלק מרגיש רע עם זה חשבתי לעצמי וניסיתי לשחזר את מילותיו שרשם






זהווווו בנננננננננננות אני עיייפה רצחח..!!

ואני צריכה לקום מחר מוקדם...

אני ישתדל לעשות את הפרק בקרובבבב...!! פלייייזזז תגיבווו..!!

זה רק מעודד לרשום בזמן קצר יותררר..!!

אוהבת אתכןןןןןןןן..!!מואההה

שחר_כהן...